בתחילת 2016, כשמנכ"ל Top Dawg Entertainment, אנתוני ״טופ דוג״ טיפיף הציג את רשימת הריליסים של הלייבל לשנה הקרובה, הוא הציג גם שני אמנים חדשים תחת השמות ״John Doe". כתוצאה מכך, הרבה אנשים החלו לתהות מי הם הרכשים החדשים לבית TDE, מאפיית המערב, וכיצד הם הולכים להשתלב בלייבל. הראשון היה לאנס סקייווקר, שעוד לפני ששחרר את אלבומו תחת TDE, הספיק להתארח באלבום הסולו האחרון של ג׳יי-רוק, 90059, כך ששמו היה יחסית מוכר; מה שלא קרה עם SiR (מעתה "סר"), הלוא הוא John Doe 2. טופ דוג בחר בשיטה של הצגת אמן בצורה הפוכה: סר שחרר את האי-פי הראשון שלו, Her, ורק תקופה לאחר מכן, הכריז טופ דוג שאכן סר הוא הרכש החדש של הלייבל.
השיר הפותח את האיפי, 'New LA' תפס אותי לא מוכן עם תחילתו. השיר, המסמפל את 'With You' של דרייק מאלבומו האחרון Views, גרם לי לתהות – האם שניהם מסמפלים את אותו מקור, או שפשוט סר מסמפל את דרייק? אבל כן, הוא סימפל את דרייק. בשיר, שמתאר את עלייתן של בנות מסביב לעולם אל לוס אנג׳לס, רק בגלל סגנון החיים ההוליוודי שטוף השמש, סר מארח את אנדרסון .פאאק וקינג מז, שניים משחקני החיזוק הידועים לשמצה מאלבומו האחרון של דר. דרה, Compton, ממנו כמובן פאאק פרץ לתחילת קריירה מדהימה. ואילו מז לוקח את הזמן על מנת באמת להבשיל לכדי ראפר מיוחד, ונראה כי הוא בדרך הנכונה. מז זורק את הבית הטוב מבין השלושה עם פלואו מהיר וזדוני, כשהוא בוחר לספר לבחורה דווקא על הקשיים של להיות שחור ברחובות לוס אנג׳לס, מאשר להתענג על הסחת הדעת שהיא מביאה יחד איתה אל העיר בתור תיירת.
מגמת הסימפולים של דרייק ממשיכה גם בשיר ׳Ooh Nah Nah׳, עם לופ כלי ההקשה שמוחבא במיקס מאחד הלהיטים הכי גדולים של דרייק, ׳Hotline Bling׳. הסימפול, שמלווה בליין באס פ׳אנקי, גליידים של גיטרה ומקצב תופי 808 תואמים את סגנון ה-R&B של סר שהושקף עוד מהאיפי הקודם שלו. מייזגו (Masego), שעבודתו מוכרת סביב חברי להקת Phony Ppl והראפר גולדלינק, מביא פלפול מאוד מעניין לשיר הזה עם וורס שמושפע מרגאיי ומשלב בצורה יפהפייה סקסופון בין הקטעים הווקאלים שלו.
סר לא מתיימר להיות ראפר, ואף על פי כן הוא מביא גישה חלקלקה שנשענת על גדולי הג׳י פ׳אנק, כמו נייט דוג ז״ל. 'W$ Boi', השיר האחרון באלבום, הוא שיר ווסט קואסט עכשווי וקלאסי בו זמנית, שבו סר לוקח אותנו לסיפור שלו עם המדינה הזהובה. הוא אומר שהוא גדל בסביבה של כנופיות, פשע ואלימות, והוא אף פעם לא לקח חלק בזה, אך במידה וינסו לשים אותו מתחת לאדמה – ישיב מלחמה. ל-TDE יש גישה מיוחדת כלפי האלימות שחלה בקרב הקהילה האפרו-אמריקאית בארצות הברית – הם מכירים בה, לעתים מהללים אותה, אך כל האמנים שצמחו מקרבה השתדלו להתרחק ממנה (ניתן לראות זאת עם איך שאב-סול, סקולבוי קיו או קנדריק נוהגים לספר על ימיהם בתיכון, בהם ניסו להימנע כמה שאפשר מהפשע הגועש של הרחובות). סר מתכתב היטב עם הגישה האמביוולנטית הזו, שרק מסקרנת מהוצאה להוצאה.
סך הכל, מדובר באיפי חושני ומעניין, שנותן הפקות מחוספסות ועשירות הנשענות על סקס אפיל שמשי וקיצי של LA הגדולה מהחיים. לעתים הוא סובל ממחזור יתר של אלמנטים כמו גיטרה צווחת ותופים של קיק-סנייר, המגבילים את סר וגורמים לו לא לחדש משיר לשיר. אף על פי כן, עקב כך שמדובר רק באיפי שני, ניתן לראות ש-TDE ממשיכים לדבוק בגישה שהולכת על מוזיקה ולא מכירות, וקוטפים לאט לאט כמה שיותר אמנים צעירים ומוכשרים שירכיבו להם את הקרו שמשתבח עם השנים. יהיה מעניין לראות אותו עושה אלבום מלא, שכנראה יקח זמן מעכשיו, אך בכל זאת שווה את ההמתנה.
השאר תגובה