אסקר ושירוטו, או בשמם האמיתי – נועם שפירא ותומי רותם בהתאמה, בחרו לאחד כוחות ולהוציא לעולם את המיקסטייפ כֹּחַ. שני הראפרים מגיעים עם ניסיון של כמה שנים טובות בתחום, כשאסקר פעיל כבר למעלה מ-5 שנים, ואילו שירוטו חי ונושם היפ הופ עוד מינקות (ככה זה כשאתה הבן של סגול 59). לשניהם ברזומה כבר מספר פרויקטים שונים ואירוחים רבים עם מובילי הסצנה בארץ, אך גם רעב להתבססות משמעותית יותר בהיפ הופ הישראלי.
המיקסטייפ הנוכחי מציג את שיתוף הפעולה הראשון של השניים, הוא מגיע לאחר אלבום הבכורה של שירוטו מפברואר האחרון. הביטים במיקסטייפ הופקו על ידו, והם שואבים השראה מהבום באפ של שנות ה- 90 עם מקצב תופים קבוע ומלוכלך, לצד מנגינת ג'אז סולפולית ודגימות ווקאלס הרמוניות. הביטים, על אף הפשטות שלהם, עושים את העבודה ומספקים קרקע נוחה לאסקר ושירוטו לזרוק את הליריקס שלהם בנונשלנטיות.
שני האמסיז מציגים כימיה טובה ביניהם על אף השוני המהותי בהגשה של השניים. הפלואו של אסקר גבוה וחמאתי, ובעזרת חריזה שנונה ומשחקי מילים הוא זורם עם הביט ויוצר וייב מרגיע ומרוח (וכמו ששירוטו אומר ב'רגע של אמת' – "אסקר מאסטר של אוירה"), ואילו שירוטו מציג פלואו חותך ורהוט עם ליריקס יותר אישיים ו"ברורים" שמאזנים את הנמסיות של הקודם לו. לטעמי, בכל שיר אחד מהשניים הצליח להתעלות על חברו בהתאם לאטמוספרה של הביט, כשבשירי הווייב כמו 'זרימה קשוחה', 'ילד כאפות', ו-'באנו להפיל אותם' אסקר הוא הדומיננטי, ואילו בשאר שירוטו משאיר את החותם. כמכלול, המיקסטייפ לא מכתיר מנצח ברור וגם לא שואף לכך.
הסינגל 'ילד כאפות', אחד השירים הטובים במיקסטייפ, מציג ביט לאונג'י עם חצוצרה נוזלית וממכרת, ואסקר נשמע כאן טוב מתמיד עם זרימה שהופכת אותו לחלק בלתי נפרד מהביט. עוד שיר מוצלח הוא 'לא לצאת לעולם x אף אחת כמוך', שכפי שנרמז משמו מכיל למעשה שני שירים שונים. החלק השני, 'אף אחת כמוך', בהובלתו של שירוטו, מציג מקצב תופים אפל שמתאים במדויק לפלואו החד של שירוטו, שמספר לנו על נערת חלומותיו בצורה משכנעת עם המון תיאורים שקשה לא להזדהות איתם ("היא גם יפה, וגם מוכשרת ושומעת היפ הופ"). ב-'באנו להפיל אותם' מצליחים השניים לספק וורסים מצוינים וקשה להחליט מי גונב את ההצגה. המשימה נהיית קשה עוד יותר כשגם סגול תורם וורס מצוין שמזכיר לנו שהוא עדיין חי ובועט.
אבל יש במיקסטייפ גם מספר בעיות. ראשית, ההוקים באלבום מרגישים חלשים הן מבחינה ליריקלית והן מבחינת הגשה, כשהם לא מספיק ממכרים או תופסים אותך כמו שהוק טוב צריך להיות. שניים מהשירים הטובים במיקסטיפ – 'ילד כאפות' ו'זרימה קשוחה', בהם אין הוק או פזמון, מוכיחים שהתצורה של בית של אסקר-בית של שירוטו-אאוטרו, עובדת מצוין. בשאר השירים ההוקים מעט מעיבים על הוורסים הטובים של השניים, ובואפן אישי הייתי מעדיף שאסקר ושירוטו היו מוותרים עליהם.
שנית, על אף שההפקות נעימות והוורסים של השניים מצוינים, חסר לי ייחוד שיקח את המיקסטייפ צעד אחד קדימה. ברור לי שהשניים מעריצים אולדסקול וסולדים מהזרם החדש בהיפ הופ, אך לעתים הרגשתי שאני שומע משהו שיצא לפני עשור – לטוב ולרע. חסר לי בהפקות אלמנט שיפתיע אותי או יזכיר לי שאנחנו בשנת 2017, ואני לא מתכוון דווקא להשפעות מטראפ. האלבום האחרון והמעולה של הטרייב מהווה דוגמה מצוינת לאלבום אולדסקול שעדיין מרגיש 2017 (או 2016…).
ועדיין, בסך הכל מדובר במיקסטייפ שמספק את הסחורה. השילוב המעניין של אסקר ושירוטו משאיר את השירים דינמיים ומעניינים כששני האמסיז מציגים כימיה טובה נטולת אגו, ומעלים אחד את השני ברמה.
האירוחים של סגול ואייטולה מוסיפים עוד צבע וסימבוליות מסוימת לממשיכי דרכם. האווירה הכללית של המיקסטייפ היא מהנה עם המון צ'יל ופאן, וה- 25 דקות המרכיבות אותו עוברות מהר. בפרוייקטים הבאים הייתי שמח לשמוע הפקות יותר עדכניות ומאתגרות, שיעלו את הרמה שלב אחד קדימה, כי ללא ספק יש לשניים פוטנציאל.
השאר תגובה