גוצ'י מיין לא הרוויח את מורשתו על גבם של אלבומים עתירי תקציב כמו הוצאתו האחרונה, הוא עשה זאת עם מיקסטייפים בלתי נלאים, קלים בקונספט, ועם שיתופי פעולה מלאי אישיות. Woptober מראה את גוצ'י מיין החוזר לפורמולה הכי מוצלחת שלו, עם קידום מטרה רעננה, והתוצאה מרשימה כמוEverybody Looking, אם כי עבור סט שונה לגמרי של סיבות.
Woptober, השחרור השני של גוצ'י לאחר יציאתו מהכלא והפרויקט השלישי ששוחרר במהלך ארבעת החודשים האחרונים, לעולם לא היה מצליח להתעלות על קודמיו באיכותו, בהייפ, ובנצחנותו התמתי של הקודם לו, 'Everybody Looking' – הפרויקט כאן הוא מיצוק להבנה שגוצ'י כאן כדי להישאר. וכאשר אני מדבר על גוצ'י מיין החדש, אני מתכוון בדיוק לזה. מעודן יותר, נקי, קליט, גוצ'י רטרוספקטיבי שמדבר על סחר בסמים ופשע לכאורה בעבר מתוח. הוא שם את החיים האלו מאחוריו. אם זה יוביל לשחרורים כמוEverybody Looking ו- Woptober, אני לגמרי איתו עם השינוי החדש האדיר הזה.
ההוקים וההפקה העקבית של Mike Will ו- Zaytoven עלולים להתחלף בגירסאות פחותות מן הרגיל, אך זה לא אומר שהאיכות נפגעת. לדוגמא, 'The Left' ו- 'Hi-Five', שניהם נכנסים לקטגוריה הזו. ההוק איכותי ובונה את עצמו בהדרגה לקטע הומוריסטי עם כוח לירי.
'Dirty Lil Nigga' יכול לשמש בצורה פרגמאטית את גוצ'י "בגטו", כאשר הוא נזכר בבריון צעיר שהוא הכיר כאשר הוא היה בכלא; 'Love Her Body' לוקח את גוצ'י מיין למצב מוזר ונדיר של R&B, עם פתיח שנשמע במסתוריות כמו 'Thought It Was A Drought' של פיוצ'ר; 'Out The Zoo' עשוי להיות הגוצ'י הלירי ביותר אי פעם כאשר הוא מדבר על התבוננות פנימית; 'Addicted' נובע כיצירה חושפנית של כמה מידות רעות היו לגוצ'י לפני הכלא. ההיילייט בשבילי היה 'Money Machine' והאינסטרומנטליות המדהימה שלו, השיר מורכב מרעש של מכונת ספירת כסף אמתית והצפצופים שלה.
שלא כמו עם Everybody Looking, איפה שכל שיר כמעט הוא סינגל, Woptober כולל פחות, וזה מוזר. רבים מהם נכשלים בלהרשים. 'Last Time' הוא הצעה צנועה שניצלת בזכות פזמון צלול של טראוויס סקוט בנוסף לשורה המשעשעת שחוזרת מדי פעם. ההפקה האפוקליפטית של 'Bling Blaw Burr' לא עובדת, ובנוסף, קיזוז מילים בסיסיות ופיצ'ר של Young Dolph שלא במקום, לוקחים את השיר הזה לכיוון הלא נכון. חוץ מהפזמון של 'Icy Lil Bitch', לא ניתן למצוא שום דבר מיוחד בשיר, הוא בעצם גירסא קולנית יותר של Love Her Body והוא לגמרי מיותר לדעתי.
Woptober מאבד את עצמו לקראת הסוף, אך הוא נע מהר מדי כדי להרגיש כמו מטלה. הוא מכיל בתוכו את כל הסימונים המוכרים שמצפים מגוצ'י, רק שהפעם, במקום לטבוע בהתמכרויות שלו, הוא מצא דרך שונה לשלב סמים ואלימות למסיבה. זו אסטרטגיה נהדרת, ואם הוא מתכנן להמשיך לדחוף מוזיקה במרחב זמן כה קצר, זו רק טעימה למה שהולך לקרות. האלבום הוא מאמץ שראוי להערכה והוא ממשיך להשאיר תיאבון שאינו יודע שובע לעוד מוזיקה חדשה מגוצ'י.
השאר תגובה