“Free mixtape this month. Just for the fans. Everybody else can suck my dick” – כך צייץ לפני כחודש אלכסנדר אנייגבונאם, ראפר אירי בן 24 המוכר יותר בכינויו רג'י סנואו. סנואו הכה גלים בקיץ 2013 כאשר שיחרר את האי.פי הראשון שלו באורך של 17 דקות – Rejovich, וכבש מצעדי היפ הופ למיניהם, כאשר הוא מותיר מאחור פרויקטים של שועלי דירוגים כגון קנייה וג'יי קול. חלפו מאז 4 שנות דומיה, ולמעט מספר סינגלים שאף הם זכו להצלחה עצומה, נמנע רג'י מלהוציא לאוויר העולם מיזמים מוזיקליים. וכעת, רגעים לפני צאת אלבום האולפן הראשון שלו – Dear Annie, מפיל סנואו על מאזיניו מיקסטייפ פתע – The Moon & You.
ללא כל נושא מובהק או קוהרנטי, המיקסטייפ מכיל בעיקר את נפשו הגולמית של סנואו, אותה הוא יוצק בוירטואזיות לתוך תבנית קסטה, מהסוג שלפני עשור היו מחלקים כמו פליירים בכניסה לקניון – ובעידן הנוכחי נזרק למים הנטרליים של הרשת. מעין כרטיס ביקור דיגיטלי המציג את רג'י על כל פניו. הוא מעלה בשירתו תהיות, חששות, והרהורים אשר קל מאוד להזדהות עמם, במיוחד למאזינים בגילו. ב- ‘Unborn’ ו- ‘Fashion Week’ רג'י מחטט בנושאים זוגיות והריון. כואב בעיקר השיר ‘Unborn’ בו הוא מתאר איך ההיריון של בת זוגו שינה את הדינמיקה ביניהם והעלים את הכיפיות ביחסיהם. “Love when you laugh, it’s been a while / Can’t go nowhere / Can’t make love, can’t do drugs”. ההוק של השיר מביע את עמדתו של העובר שטרם נולד אך כבר רואה את טבעו האמיתי של רג'י – ילד שנפלה עליו תהילה בן לילה, שכל מעייניו הם להצמיד נחיריים לריפוד של מייבאך וטרנינגים בצבע קרם של דיור – “I might be unborn but I still can see through your shit”. בעצם פנימיותו, מבין רג'י את האחריות שהוא אמור לגלות אך בפועל מדחיק אותה לתוך מסגרת של פזמונים ובארים בשירי היפ הופ.
ה-סינגל של המיקס טייפ הוא כמובן השיר המשותף עם ג'ואי בדאסס – 'Purple Tuesday'. שיר בעל הלך נוסטלגי הן בביט והפלואים האולד-סקוליים שלו, והן בליריקה. בשיר מדבר ג'ואי על מקרים אלימים מצעירותו, ומביע פחד וחרדה מהתבגרותו. במיוחד הוא מורגש בשורה שחדרה למוחי בחדות, דיוק, ויותר מדי רלוונטיות – “My fountain of youth is all drying / one minute, we all smiling / Then poof, we fall silent…”. הום ראן בהגזמה.
על ההפקה של המיקסטייפ אמון בנג'מין מילר הפלוני, אשר לרוב נמשך לשימוש כבד בסינתיסייזרים חמימים אשר מחמיאים לקולו הנמוך של רג'י. נדמה כי ישנו קשר מקרי בהחלט בין הליריקה והלך רוח עם המוזיקה עליה היא מודבקת. 'Sunny California' הוא שיר האדרה עצמית קלאסי המדבר על עישונים וחולצות של גושה רובצ'ינסקי, בעוד שהביט, לפחות בתחילת השיר, דיי מלנכולי ותופס מאז'וריות רק בזנב האינסטרומנטלי של הרצועה. או 'Acid Trip' היושב על הפקה צוהלת ועליזה ובו מדבר רג'י על דוד שלו שמכור למת'.
המיקסטייפ משול לסלסלת רעיונות בלתי מלוטשים, בה נאסף קצת מהכל אך שום דבר לא לוטש לשלמות ובהירות. היה זה נסלח או לפחות לא נלקח ברצינות יתרה אילו היה רג'י אמן פעיל עם קצב היצע אמנותי סביר. אך רק כדי להעמיד דברים בפרופורציות – מאז שיצא Rejovich, הפרויקט היחיד שהוציא רג'י למעט עוד 3 סינגלים, שעומדים על סך של פחות מ-40 דקות מוקלטות – הספיק קנדריק לאמאר להוציא את טו פימפ, אנטייטלד, ודאמ… מקווה שהוא יושב על קלאסיקה.
אם The Moon & You אכן "רק עבור מעריצים" – יש הרבה ממה ליהנות כאן, אך אני בטוח כי גם המאזין החדש ימצא את הזווית המוצאת חן בעיניו. עבורי היו אלה 'Acid Trip', דווקא בזכות הפולאריות שבו, ו- 'Fashion Week' שנתפס לי חזק בזמזום כמעט כפייתי של הבאר הראשון. בשירים אלו גם נעוצה ההבטחה לאלבומו הקרב ובא ומעצימה את הציפייה – קולו ערב, פלואו תקף, והאוזן האמונה על ההפקה דואגת להדגיש ולתמוך באיכויות שלו.
השאר תגובה