The Chief

Jidennaאלבום הבכורה של ג'ידנה הוא פיסה יומרנית וחסרת החלטיות באופיה המוזיקלי, וחבל לשמוע זאת מאמן כה מוכשר
רן ברנע17/02/17

אחד מהדברים הדרושים כדי להבין את The Chief, אלבום האולפן הראשון של הראפר/זמר/רק הוא יודע מה ג'ידנה, הוא לקרוא את הביוגרפיה שלו. או כך לפחות חשבתי. אך דבר אחד תפס אותי בין המידע הזה – פירוש שמו של ג'ידנה בשפת ה"איגבו" הניגרית היא למעשה "לקבל את האב". זה יכול להתפרש גם במובן של לאמץ את דרכו. אז הנה – זה הקונספט המרכזי של האלבום.

האלבום מתחיל בווייס אובר של כאילו צ'יף זקן של שבט אפריקאי שחוזר בנקודות שונות במהלכו, זאת על מנת לתת איזושהי חשיבות לנושא שהולכים לשמוע, אבל בעיקר צובע אותו בצבע הזה שנקרא קלישאה. נקח לדוגמא את השיר השלישי באלבום, 'Trampoline', בו חוזר לו הפזמון "The lady ain't a tramp / Just cuz she bounce it up and down like a trampoline" – זהו ללא ספק ליקוק תחת לא אינטליגנטי למושג פמיניזם. אם השיר הראשון, 'A Bull's Tale', התחיל בווייס אובר מגוחך למדי של "הצ'יף" שלכבודו כל זה נעשה, והשיר השני, 'Chief Don't Run', נשמע כמו אחד שאמור להזיז לי את התחת ועל הדרך להגיד לי מה הוא עשה כדי להגיע לאן שהוא נמצא היום – אז השיר השלישי באמת גרם לי לרצות להצטער על הרגע שהייתי צריך להאזין לאלבום הזה. כאילו, זה תוכן שרץ כבר כל כך הרבה שנים ולא משתנה. התחלה ממש נדושה בעיניי. כמו המשפט בשיר 'Chief Don’t Run' שאומר "Ya dealing with a king, not a kong out here" – הרגעים האלה שבא לך להאזין לראפר אילם.

שלושת השירים הבאים מעט מרוממים את העסק. 'Bambi' הוא אחד מהשירים החכמים באלבום מבחינת האופן בו הוא מצליח לגרות את המאזין לחקור מעט על עברו של ג'ידנה. זה בא היטב לידי ביטוי בשורה "If grandfather never had seven wives / Then darling you wouldn't be the love of my life". שורה זו מפנה את המאזין באופן אינטליגנטי אל סיפור חייו של ג'ידנה, למוצאו הניגרי של סבו, הצ'יף בעל שבע הנשים, ושלפי ראיון שנתן בסיבוב ההופעות, הוא היה ועודנו חלק מהשראותיו הגדולות. אפשר להסיק שג'ידנה מדבר על פוליגמיה, אבל בעיניי הוא לא באמת ממצה את עומק הנושא. 'Bambi' הוא שיר אהבה, בו ג'ידנה מקונן על המורכבות של אהבה למישהי אחת, תוך שימוש בקונבנציות של בלדה, הדבר בא לידי ביטוי במשחק המילים בפזמון בין המילה "Dear" ל- "Deer". יחד עם השראתו מבחינת האווירה הלקוחה מצלילי ה"מו-טאון\דו-וופ", 'Bambi' הוא אחד משירי האר אנד בי היותר מוצלחים באלבום.

'Helicopters / Beware', הוא ללא ספק אחד הבאנגרים באלבום, אם כי הוא בעייתי. מצד אחד, הצד הטכני שבו עשוי כהלכה, עם ביט ממכר המייצר אווירה מאוד כללית של "שירים שנראה ששמעתי אותם יותר מדי בחיי", ושעובד מעולה בתור שיר זיונים. מצד שני, הבחירה בביט ובאווירה הזו נראית ככזאת שלא קשורה כלל לטקסט המחאתי של אלימות נגד שחורים ועל היותם נצפים יותר משאר האוכלוסייה על ידי הרשויות. השיר הבא הוא המגה באנגר של האלבום, 'Long Live The Chief', השיר הכי היפ הופי עד כה. הזרימה של ג'ידנה מאוד פשוטה, אבל המיקום של הקול שלו לפני הביט מחזק אותו, וכך גם את המסר שהוא מנסה להעביר – המורשת של אביו\סבו\וואטאבר, ששוב, לא עניינה אותי ולא ריגשה אותי, אבל האסתטיקה של השיר ממש ראויה לציון.

השיר המועדף עליי באלבום הוא 'White Niggas', גם מבחינת הביט הבום-באפי שלו, וגם מבחינת הרעיון של להפוך את היוצרות ולהציג "עולם" בו הלבנים הם הניצודים והשחורים נהנים מהפריווילגיות. בכל פעם שג'ידנה עושה ראפ ושומעים אותו כמו שצריך, הוא מרוויח מזה גם בגלל שיש לו זרימה מאוד מסוימת, ובעיקר כי יש לו קול יפה. יש כמה שירים באלבום, כמו שני השירים הראשונים וכן כמו 'Little Bit More' ו- 'Some Kind Of Way', שמרגישים מאולצים. הסיבה היא האפקט הדוחה משהו שנקרא ריברב, שלא רק שהוא מיושן רצח, אלא הוא ממש לא הולם את ג'ידנה, וגורם לו להישמע כמו עוד בחור שחור שנתקע באולפן בטעות.

לסיכום, The Chief, שיצא תחת הלייבל Wondaland של הזמרת והשחקנית ג'אנל מונה, מתבוסס בתוך החרא והדיכוי שאכלו השחורים בארה"ב; נושאים ללא ספק חשובים אך ללא ספק גם מאוסים – בטח ובטח שהם יוצאים מפי כל אחד באופן דיי דומה. כל זה נאמר בקלות כזו שמזכירה לי קלישאות של אנשי ימין למיניהם במקרה הטוב, ובמקרה הרע ארוחת ביגמק לא מוגדלת (רק שבמקום לשתות קולה, ג'ידנה שותה ספרייט זירו כדי להיראות שהוא מיוחד או שיש לו אופי). ג'ידנה ניחן בקול מעניין, ויש סוג ביטים מסוימים שהוא מרפרפ עליהם בצורה טובה. כזמר אר אנד בי הוא לא הלהיב אותי במיוחד אלא עורר בי ספקות לגבי היכולת שלו לשיר, כי דווקא בשירי אר אנד בי הקול שלו מפוצץ בתוספים כאלו ואחרים, שהשאיר את רוב הקרדיט להפקה שמאחוריו