אגלי גאד הוא כמו ההפסקה שלי מהטראפ, בלי להפסיק לשמוע טראפ. הוא דוקס הלטאות, meme בפני עצמו ומלקק האצבעו… מה? זה הוא אמר בעצמו. בכל מקרה, בנוף מעריצי הטראפ החדש יהיה קשה למצוא מישהו שלא מכיר לפחות שיר אחד של אגלי גאד, ובתקופה הקצרה שבה הוא פעיל – זה הישג מרשים.
אגלי גאד פ.ק.א פוסי בייקון הוא טראפר-מפיק בן 20 מיוסטון שכל הידע היבש הזה תכל׳ס לא אומר לנו כלום עליו. הוא מבין הבנים הרוחניים של ליל בי עם טוויסט מאוד מרענן מהצד המוזיקלי, כשהביטים שלו מושפעים מצלילי הFender Rhodes אבל בקטע הרבה יותר פרוטי לופס-י, כי עובדים עם מה שיש.
לאחר ש-'Water' שבר את האינטרנט בסוף שנה שעברה, הספיק אגלי גאד לשחרר סינגלים נוספים כמו 'Bitch' ו-'Fuck Ugly God', הלוא הוא דיס על עצמו, ובנה הייפ לקראת מיקסטייפ הבכורה שלו – The Booty Tape.
ועכשיו כשהוא כאן אני יכול להגיד בפה מלא שאגלי גאד עובד נכון. כן, כל השירים שלו אותו דבר ת׳כלס, וכן, בשלב מסוים כל העניין כבר מתיישן, אבל אחרי שאני שומע את הבוטי טייפ שוב ושוב אני לחלוטין לא כועס על אגלי גאד.
אגלי גאד לגמרי מודע לעצמו וליכולות שלו. הוא לא מנסה לקפוץ מעל הפופיק, הוא מזמין אותכם לעולם ההזוי הזה שהוא יצר לעצמו בחדר כדי שתוכלו לשבת ולצחוק על הכל ביחד; ב-'I'm Tryna Fuck', הוא מציג את הניסיונות הדי נואשים שלו לזיין ב-3 בלילה, על גבי הבאנגר אולי הכי מינימליסטי ששמעתי בחיי; או ב-'Like A Maverick' (שמסתמן כפנינה חבויה אחושרמוטה), הוא דופק וואן-ליינרים משעשעים שזורמים נפלא על המלודיה, שנפתחת לביט מצוין לקראת הפזמון.
בבוטי טייפ אפשר כבר לזהות את הכישרון של אגלי גאד – יש לו את הפלואו הנכון, את סכימת החרוזים הנכונה, את האוזן לביטים ולמלודיות, ובגדול, את הכישרון לעשות ביטים שמלווים במלודיות טובות (בכלל, בקטע מוזר ומשעשע אני מרגיש שאגלי גאד עלה על איזו נוסחה, שכוללת בתוכה גם את כל עולם הmeme-ים שלו, בה הוא נותן וויב של וויפורוויב לשירים שלו). אבל, חסר לי תוכן. אני לא כותב את זה בטון של באסה, כי אני מבין שכאן נמצא האיזון בשירים של אגלי גאד. תנו לו לדבר שטויות, והוא כבר יגרום לכל מה שכיף לשמוע לזרום.
השאר תגובה