בחייו של אדם שאוהב, חי וחוקר מוזיקה ישנו מגוון עצום של רגעים בינו לבין המוזיקה לה הוא מאזין. האלבום הראשון שהאזנת לו במלואו, האמן שחרט את מסרו על ליבך, הרושם שמפיק מותיר בך ועוד. אך ישנו רגע אחד שלו כל חובב מוזיקה מצפה. כשאתה חוקר מחוזות חדשים במוזיקה וחושף את האוזן שלך לצלילים חדשים, יש מסוכה קטנה שמקשה עליך להתחבר. התנועה אחורה-קדימה בין המוכר לחדש, בין האלמנטים שזורמים לך בדם לגישה השונה מקשה על ההתמסרות אל היבשות החדשות אליהן אתה נחשף.
לחלופין, ישנו רגע שבו הקלפים נטרפים. הרגע בו אמן אחד שובה אותך תחת קסמיו ומאפשר לך להתמסר אל הז'אנר החדש. פותח את הדלת לרווחה ונותן לך את האישור – אתה בפנים. הצלחת להשתחרר מכבלי האהבות הקודמות שלך ועכשיו אתה נוהר אל אהבה חדשה, התמכרות חדשה, מוזיקה חדשה.
הרגע הזה התרחש אצלי עם Prima Donna, האיפי החדש של וינס סטיפלס. יש בסיפור, ובעיקר בדרך בה הוא מספר אותו, אמת שמוצאת את דרכה וחודרת הישר פנימה. עוד מאלבום הבכורה והכפול Summertime '06 הרגשתי את החיבור אליו, שם הוא סיפר את סיפור השכונה בה גדל בצל הפשע והאלימות דרך עיניו בקיץ אחד לפני 10 שנים. כאן הוא מספר את הפרק הבא בחייו, ההווה.
האלבום מרגיש כמו הליכה דרך יער המחשבות הסבוך של סטייפלס. הבחור בן ה-23 חושף בפנינו את עולמו הפנימי המורכב. השינוי שעבר וינס מילדותו כחבר כנופיה ופושע אל מעמדו כראפר צעיר ומצליח מוביל אותו להרהר במצבו. בשיר הנושא, עולה שאלה גדולה לגבי הקיום שלו – "Is it real?". הבחירה של סטייפלס להשתמש באייספ רוקי, השואל את השאלה בחזרתיות, מעצים את התהייה. יחד עם שאר שירי האלבום, השאלה הזו מתפרקת לגורמים כש-'Prima Donna' משמש כשיא.
ב-'Smile', סטייפלס מתאר את המחשבות שעוברות לו בראש מאז שעזב את חיי הכנופיות לטובת המוזיקה, "I left the street where I've grown \ To chase the yellow brick road". הוא מודע לצעדים שעשה לטובת ההתקדמות האישית שלו; אבל הוא מרגיש שאלה לא החיים שלו, ושאנחנו המאזינים נחייך במקומו בגלל הצלחתו.
דרך הסמפול הנהדר של אנדרה 3000 מאאוטקאסט, ג׳יימס בלייק מכניס אותנו בלי מעצורים אל אווירת המלחמה של השיר 'War ready'. השיר מהווה רמז מתרים לפרויקט כולו, שמציג מלחמות של סטייפלס עם סביבותיו – בין אם זו התעשיה או שמא, השכונה; אך בסופו של דבר, המלחמה הגדולה מכולן מתרחשת בראשו – לא סתם עטיפת האי פי מציגה את סטייפלס עם ראש מוגדל. הביט המינימלי והקודר של בלייק משמש בסיס איתן לפלואו המעולה של סטייפלס, כאן הוא מביע את נכונותו כלפי המלחמה היומיומית שהיא החיים שלו – כמוזיקאי, כשחור, כאדם.
אכן, מחשבותיו של סטייפלס הן המוטיב המרכזי לאורך האלבום. דרך קטעי א-קפלה מינימליסטיים בהקלטות לו-פיי הוא מגלה צדדים נוספים למחשבותיו האפלות. Prima Donna נפתח בהקלטה שבה סטייפלס שר את הפואמה "This little light of mine\ I'm gonna let it shine\ Let it shine…", שיר גוספל ידוע לילדים. התפילה האופטימית, זיכרון קטן מילדות תמימה, נגדעת ביריית אקדח שזורקת אותנו מיד אל תיאוריו של החיים האמיתיים. בסוף הקטע Prima Donna, וינס מדקלם בישירות מופלאה את ההרגשות המעורבים העומדים מאחורי היצירה השלמה – "'Fed up with the songs singin' / Fed up with the gang bangin". הוא כבר לא יודע מה להיות, מוזיקאי או פושע; בשני המקרים לא שווה לחיות. מאחורי כל הרעש והצלצולים ישנן מחשבות מזוקקות שוינס בוחר לחלוק עמנו.
אם לרגע נניח את המילים בצד, נראה שגם מבחינת המוזיקה סטייפלס בוחר לשוטט במרחבים מגוונים כדי להעצים את התסביכים שבמחשבותיו. אם זה ב-'Smile', שם דיג'יי דאהי יצר ביט ממכר ומקפיץ שנשפך אל צלילי דיסטורשן גיטרה מלוכלכים, או ב-'Loco' שם הראפרית Kilo Kish נותנת קיק נשי ומפתה על הביט המלוכלך; וכמובן שישנו Prima Donna, המסתמן כקטע הטוב באיפי, שם ההרמוניות האלקטרוניות המרוחות ושילוב הבאס-תופים מביאים צליל שהוא נעלה ומטונף יחדיו (קרדיט רב מגיע גם לאייסאפ רוקי, שמביא הוק פסיכדלי מצוין). החלק המוזיקלי בשיריו של סטייפלס תמיד היה מדויק, אך כאן מורגשת עליה ברמה הן במלודיה והן בהגשה.
סטייפלס בחר ביצירת מוזיקה כדרך לספר סיפור; וכשמספרים סיפור, המילים הם החלק הארי, אך הוא לא התפשר על המוזיקה ובחר מפיקים עילאיים שיסללו לו דרך מצוינת לשחרר את רסנו. כמספר סיפורים לאו דווקא עליך להיות בעל כריזמה מופלאה – עליך לסחוף את מאזיניך אל תוך הסצנות עצמן, אל האירועים אותם אתה מתאר. אצלו, האירועים קשורים ביצירת מוזיקה והתמודדות עם תהילה, ואצל מאזיניו יהיו אלה אירועים שיכולים להיות שונים בהתרחשותם – אך בעלי אותה השפעה. המסע שהוא מאפשר לנו לעבור במחשבותיו עצוב ומתסכל, אך בעיקר מסקרן ומעורר השראה. זה משהו שכל אחד צריך לעבור, בשביל להמשיך לגלות את עצמו; ועם מוזיקליות כה יפה שפרושה לצד גישה כה מיוחדת – אי אפשר שלא לבחור ללכת בנתיב המפתה הזה.
השאר תגובה