באדי (Buddy) הוא ראפר בן 23 מקומפטון, קליפורניה. אם יצא לכם לשמוע את הראפר הצעיר, כנראה אתם מכירים אותו מהאירוח שלו בשיר 'Way Hii' מ-Cozy Tapes Vol. 1 של A$AP Mob, או מהשיר 'Church' של BJ The Chicago Kid. אם לא – כדאי אז שתדעו לפחות שפארל החתים אותו ללייבל שלו i am OTHER, בהיותו בן 17 בלבד.
אז Buddy, הילד המבטיח שפארל החתים בגיל כל כך צעיר, הוציא עכשיו EP שכולו הופק על ידי אחד המפיקים הכי חמים היום – קייטרנדה (Kaytranada). לעיתים זה מרגיש כי כל מה שקייטרנדה נוגע בו הופך לזהב, ואין ספק שלמרות גילו הכל כך צעיר (24), הוא הצליח להגיע לסאונד ייחודי משלו, עם באונס ייחודי משלו. אין מה לומר – אם שומעים שיר מסויים של קייטרנדה, קשה לא לזהות זאת
אם נסתכל על המיקסטייפ של באדי מ-2014 Idle Time, נראה שהוא מפוצץ בשמות גדולים – אירוחים של קנדריק למאר, פרדי גיבס, רובין ת׳יק ואפילו מיילי סיירוס, יחד עם לא פחות מחמש הפקות של פארל (כולל אירוח שלו באחד מהם), ושתי הפקות של קארדו. אחרי שבוחנים את רשימה אירוחים, ניתן בקלות לצפות למיקסטייפ מדהים; אבל בפועל, המיקסטייפ הזה מבולגן וחסר צורה וייחוד. למזלנו
באיפי האחרון יש ייחוד, אבל לא באדי הוא זה שמביא אותו, אלא, קייטרנדה. זה לא שבאדי לא טוב או לא נחוץ, או שהאיפי הזה יכל לקרות בלעדיו, אבל זה מרגיש שקייטרנדה יותר בולט כאן ממנו, כשהוא אמור להיות הכוכב הראשי. זה פשוט לא מסתדר לי שבאיפי של באדי המפיק של האלבום יבלוט יותר מהראפר. אולי בתור צעד מסחרי זה היה חכם להביא את קייטרנדה בתור המפיק היחידי לפרויקט הזה, אבל לבאדי ולהתקדמות שלו זה מסתמן כצעד אחורה – הביט טורף אותו במקום שהוא יטרוף את הביט. נשמע כי באדי עוד לא סגור על הסטייל שלו; להתלבש על ביטים של מפיק עם סאונד מובהק כשאתה לא סגור על השיט שלך, זה קשה ולא מתגמל. למשל בשיר 'Love Or Something' שזה שיר עם הפקה מאוד קייטרנדה-ית – מקצב הפסנתר מהיר, הבאס שמן, המקצבים תזזיתיים. אם הייתם מעירים אותי מהשינה עם השיר הזה לפני שהכרתי אותו הייתי צועק ״קייטרנדה!״, ושניה אחרי זה ״מי זה הראפר הזה? זה גולדלינק?״. הבעיה הזאת חוזרת בעוד שני שירים באלבום ('World Of Wornders' ,'A Lite'), מה שאומר שבאיפי קצר של 16 דקות החותם של באדי לא הוטבע.
אומנם, בשירים 'Find Me' ו-'Guillotine' באדי מככב ואפילו מעורר רגש. בשיר 'Find Me' הוא מתאר את הרצון למצוא אהבה, וכשלא מוצא אותה – הוא מחפש רק לצאת מהשפיות ולאבד את ההכרה עם אלכוהול וסמים. חוץ מהכתיבה היפה שלו בשיר הזה, ההפקה של קייטרנדה גורמת לבאדי להישמע יותר פגיע וכאוב, הם מוצאים אחד מהשני את המיטב. ב-'Guillotine', באדי מפגין את יכולות הראפ המהירות שלו, וכאן הוא מצליח להרשים אותי כמאזין. השיר הזה הוא בעצם הרמה אחת גדולה – באדי יושב בפלואו מהיר, ממכר ומדויק על גבי מקצב אפריקאי דינמי – כשהוא נשמע עצבני ורגוע בו זמנית. זה שיר שבנוי משלוש דקות של ריקודים בלי הפסקה; אין רגע של נחת, אני רוצה עוד – ומקבל עוד.
בסופו של דבר, האיפי הזה מאכזב. הייתי רוצה לראות יותר מהייחוד של באדי ולא של קייטרנדה. האטיטוד שלו נפל ברוב השירים פה. אני סקרן לשמוע מה הוא יוציא אחר כך ולאיזה ראפר יהפוך להיות, כי בכל זאת איפי זה הכנה לאלבום. אם פארל החתים אותו בגיל 17 יכול להיות שיש עוד הרבה דברים ממנו שעדיין לא שמענו.
השאר תגובה