Neva Left

Snoop Doggאגדת ההיפ הופ מוציא אלבום המסכם 25 שנות קריירה עם שירים המייצגים דיגום מכל תקופה ואלבום שהוציא, שחלקם עובדים וחלקם לא
רן ברנע19/05/17

סנופ דוג חוזר עם אלבום הסטודיו החמישה עשר שלו, הסובב בעיקר סביב האמירה "לעולם לא עזבתי את המשחק". באלבום, סנופ לוקח את המאזין לסיור מוסיקלי בקריירה המפוארת שלו, ומוכיח כי הוא עודנו אחד מהסמלים הגדולים במשחק. ל"משחק", סנופ נכנס בשנת 1992 כאורח בסינגל 'Nuthin' But A 'G' Thang' האגדי של דר. דרה; שנה מאוחר יותר ביסס את מעמדו באלבום הבכורה שלו, Doggystyle, שהפך לקלאסיקת ג'י פ'אנק/גנגסטה ראפ. שלא כמו ראפרים אחרים מאותה תקופה – סנופ הצליח להשתלב עם הטרנדים המוסיקליים החדשים, למשל, באלבום Tha Blue Carpet Treatment מ- 2006, שהפך אותו לאייקון פופ של ממש. במהלך השנים, סנופ התנסה בשלל עיבודים מוסיקליים בהיפ הופ, וקרץ לז'אנרים אחרים – לדוגמא, לרגאיי באלבומו Reincarnated תחת השם "Snoop Lion" מ- 2013; ולדיסקו פ'אנק באלבום Bush מ- 2015.

שלושת השירים הראשונים ב- Neva Left עוסקים בתקופה בה סנופ החל לפעול, תחילת שנות התשעים. בשיר הפותח, הנושא את שם האלבום, הוא מסמפל קטע פסנתר מהשיר 'As Long As I Have You' של להקת "The Chalmers" (שסומפל גם בשיר הקלאסי 'C.R.E.A.M' של הוו-טאנג קלאן). השיר הזה זורק את המאזין לאותה שנה, 1993, בה סנופ הוציא את אלבומו הראשון; תקופה שמאופיינת בהצלחה של ראפרים מניו יורק וסאונד הבומבאפ. סנופ מכניס את הפלפל שלו בהפקה מחודשת וקלילה יותר של אותו שיר קודר של הוו-טאנג, וזורק על ההתחלה את אחת השורות הטובות באלבום – "The Miles Davis of gangbangin' and crack slangin'". סנופ עושה מחווה דומה לתקופה בה התחיל, בשיר השלישי, 'Bacc In Da Dayz', שמתחיל בלופ של השורה הראשונה של קיו טיפ מעוד שיר קלאסי – 'Check The Rhime' של הטרייב קולד קווסט; ואז משתנה לביט סנופי יותר. השיר מתמקד בדמותו של סנופ בתקופה בה טרם זכה לפרסום, אי שם בשנת 1991, כשבצד אחד של ארה"ב הראפ הפוליטי "מכה בברזל", ובצידה השני של המדינה, הכנופיות באל איי מכות בכל הבא ליד. את הוורס השני הוא מתחיל בשאלה "?What's beef", כשם השיר של ביגי. בעוד שהמילה "ביף" (בשר) אצל ביגי מופיעה במשמעות של ריב שמסכן אותו ואת כל סובביו – סנופ משתמש במילה במובן המילולי שלה, באומרו "בשר זה משהו שיש לי במקרר". בכך, סנופ מגחך על הרצינות של "המשחק" (אותו המשחק שמעולם לא עזב). שני השירים האלו, ובנוסף גם השיר השני, 'Moment I Feared', עוסקים בתחילת דרכו של סנופ. זה מתבטא באופן מובהק ברפרנסים התקופתיים בשני השירים המדוברים, ובמחווה לסאונד ה- "Hyphy" שהיה נפוץ באותן שנים באזור ה"ביי אריאה" בקליפורניה. את השיר הפיק ריק רוק (לא ריק רוס הפעם, אין טעות הקלדה), אחד מחלוצי הז'אנר, שגם שר בו וורס.

בחלק הבא של האלבום, סנופ עוסק בדימוי שלו אחרי הצלחתו המיוחלת, כמו בשיר 'Promise You This'. השיר מתחיל בשיחה בין ראפר מתחיל לסנופ, בה הראפר טוען שסנופ דוג הבטיח לעזור לו. כמובן שסנופ לא התחייב לו בשום אופן, ומספר על הקשיים שעבר כדי להשיג את רצונותיו. שיר זה מעט נופל משלושת קודמיו בעיקר בגלל שהביט מרגיש גנרי, מהסוג שסנופ הוציא המון פעמים ושמוסר ההשכל שלו הוא "בשביל להצליח צריך לעבוד ולא להסתמך על הבטחותיהם של אחרים". השיר המגיע אחריו, 'Trash Bags', הוא טעימה מיכולות הטראפ של סנופ. כמו קודמו, הוא מרגיש גנרי ברמת הסאב-ז'אנר,כמו תבנית לשיר טראפ ממוצע בו נראה שהקצב מאלץ את סנופ לשיר במשפטים של מילה אחת. במקרה הזה אלו שמות של נשים שהתאספו סביבו, בעודו כוכב שגר בבית שמלא בשקיות זבל מפוצצות מזומנים. האלבום ממשיך באווירה שיותר מזכירה את התקופה בה שיתף פעולה סנופ עם צמד המפיקים הנפטונז (אמצע שנות האלפיים + 2015), בשירים 'Swivel' ו- 'Go On' – שירים שנראה שנעשו בכוונה כדי להיות באנגרים, אבל ספק אם באמת יצליחו לממש את הכוונה, בגלל שהם לא מצליחים להפתיע בשום אופן. כנ"ל גם השיר 'Toss It', שהוא עוד שיר על נשים בו מתארחים נאף דה פארו וטו שורט, שנשמע כמו חומר שלא הצליח להיכנס לאלבום הפופ ראפ שלו Tha Blue Carpet Treatment.

השיר 'Big Mouth' הוא מעין נקודת מפנה באלבום בכל מה שקשור להפקה. זהו השיר הראשון מבין חמישה אותם הפיק DJ Battlecat, מי שהפיק בין היתר את 'Skill Still Appeal' של קנדריק לאמאר. 'Big Mouth' מדבר על תובנה שהסיק סנופ בהלך חייו, והיא לא להתרגש מאנשים עם פה גדול. מדובר בשיר קצבי שכיף להאזין לו, שלא מחדש את אמירותיו של סנופ ואת ההפקות המוכרות המלוות אותו. השיר השני שהפיק באטלקט באלבום הוא רמיקס לשיר של סנופ עצמו, 'Vapors', מאלבומו השני והלא מוערך The Doggfather משנת 1996, שהוא במקור בעצמו חידוש לשיר בעל אותו השם של הגולדן אייג' ראפר ומסנדקי הראפ הקומי – ביז מארקי. הגרסה הזו יפה בגלל שהיא מתקשרת מאוד עם השיר המקורי של סנופ משנת 95' מצד אחד, אבל מצד שני ארוכה יותר ועמוסה יותר בצלילים. השיר הטוב ביותר שהפיק באטלקט באלבום הוא 'Let Us Begin', בו מתארח KRS-One בוורס שגונב את ההצגה בכל מה שקשור לאנרגיה ויכולות. הוא מבסס את הזרימה שלו בעיוות ההברות בהן מעורבת האות R, ומדבר בעיקר על שיט שקורה בארה"ב ומחוצה לה, כמו הצבת צבא ארה"ב בעירק למשל. בשיר הזה מעורבים אלמנטים משני האלבומים הראשונים, באסים עמוקים, סקראצ'ים, והוקים של סנופ עם סינתוזים ברקע. יתר השירים שהפיק באלבום – '420' עם וויז קאליפה ודווין דה דוד, ו- 'I'm Still Here', בו מתארח קנדריק לאמאר בסקיט הפתיחה שלו, הם מהשירים היותר סתמיים באלבום.

השיר המיוחד באלבום הוא 'Lavender' שהוא רמיקס לשיר 'Nightfall' של ההרכב BadBadNotGood, ומדבר כמובן על הנושא שאף ראפר שחור לא יכול להרשות לעצמו לפספס – אלימות משטרתית כלפי אפרו-אמריקאים. השיר הזה מיוחד משתי סיבות – האחת, הביט המעניין ביותר באלבום שמשתנה באמצע השיר; והשנייה, ההזדמנות לשמוע את סנופ מדבר על משהו מעבר לדמותו הגנגסטרית\סטלנית\מצליחנית שהוא פורש לפנינו באלבום הזה על מגוון ביטים וסגנונות שהתנסה בעבר.

לסיכום, עוד אלבום לאחד הדינוזאורים של המשחק, שעושה מה שהוא יודע לעשות ולא משנה באיזו תקופה מאז שהתחיל את דרכו. זה לא אלבום חשוב מבחינת המוזיקה שהוא עשה או ימשיך לעשות, זה לא איזו התנסות של סנופ בז'אנר חדש, סאונד או טרנד אופנתי – אלא זה אלבום שהוא קודם כל המשכיות של המותג שנקרא סנופ דוג, ומחווה לאמנות ולחיים אותם לא עזב לעולם וכנראה שלא יעזוב בשנים הקרובות. זה בא לידי ביטוי בצורה הכי טובה בשיר 'Mount Kushmore', בו הוא משתף פעולה עם אייקוני היפ הופ וגראס בסדר הגודל שלו – Method Man, Redman, ו- B-Real. האלבום Neva Left הוא אמנם לא האלבום הטוב ביותר שהוציא סנופ, אבל הוא מספק מבט על קריירה של אמן שסוגר דור של עשייה – שהתחיל כגנגסטר מלוס אנג'לס, והפך לאייקון היפ הופ שהמשחק יעזוב אותו לפני שיעזוב את המשחק. משהו שלעולם לא יכול לקרות, בטח כשקוראים לך סנופ דוג.