אמינה, הראפר בן ה- 24 שפרץ לחיינו עם השיר 'Caroline', וגר אי שם בפורטלנד הרחוקה… שנייה, איזה ראפרים אתם מכירים מפורטלנד? זה נראה שאמינה עכשיו שם ספוטלייט על העיר שנמצאת באורוגון, ארה"ב.
בואו נודה בזה שכולנו חשבנו שאמינה הולך להיעלם ברגע שקרוליין ירד מהמצעדים, כי איך פתאום ברגע אחד ראפר פורץ לחיינו ומושך תשומת לב כל כך גדולה עם סינגל אחד שהוא פופי בהגזמה, אבל גם כיף בטירוף? מי זה, מה הכוונות שלו? אז באותה תקופה נכנסתי לסאונדקלאוד שלו, ומצאתי שני שירים שהוא עולה על הפקות של קייטרנדה ונהניתי, כי גיליתי שהוא גם יודע לרפרפ מהר, וזה ישר תפס את אוזניי. אבל זה לא היה זה, גם מבחינת סאונד, זה פשוט לא היה קרוב לפופיות של קרוליין.
אבל הפעם הראשונה שבאמת שמתי לב לאמינה, הרגע שעצרתי ואמרתי ״רגע, יכול להיות שיש פה משהו מעבר״, היה הרגע שהוא הופיע אצל ג׳ימי קימל. הדבר הראשון שתפס אותי, שכל האינסטרומנטס היו לייב, לא היה שימוש אחד בסינת׳, זמרות הרקע היו לייב, התופים היו לייב, הכינורות לייב, גיטרה… הכל בעצם חוץ מדבר אחד – הסינת׳ של הפסנתר שהיה פלייבק, אבל זה נסלח כי הכל היה כל כך מרשים.
הוא הופיע כמה ימים לאחר שטראמפ נבחר, והוא לא רצה לשתוק. הוא רצה לתת דעה ולהגיד את על ליבו, אז הוא הוסיף וורס מחאה על ניצחונו של טראמפ, שלא היה מובן מאליו; זה לא היה וורס מיוחד או משהו שלא אמרו לפניו, אבל עצם זה שהוא אמר את זה, זאת היה הצהרה של 'אני לא וואן היט וונדר, יש לי מה להגיד ואני נשאר כאן'.
ואז יצאה רשימת הפרשמנים של XXL והוא היה שם, וכך הציפייה גדלה, כי גילינו עליו שהוא מעריץ של אנדרה 3000 שזה תמיד בסיס טוב, וכשמסתכלים באמת יש קווי דמיון – אמינה גם ראפר וגם זמר, הוא כמעט ולא משתמש באוטוטיון, והקול שלו נעים לאוזן ויודע גם לרגש לבבות. כמה ימים אחרי שהתפרסמה הרשימה, הוא שחרר תאריך יציאה של האלבום, Good For You, ובאותו רגע רק ציפיתי ליציאה הזאת ורק רציתי שיגיע היום, אחרי כל ההייפ והסינגלים.
ואחרי כמה האזנות חוזרות ונשנות לאלבום לא הצלחתי להתחבר, וניסיתי, רציתי לאהוב את האלבום. אבל זה פשוט אלבום שנועד לשרת את ההייפ שסביב אמינה כרגע. אני לא מאמין שזה החומר האמיתי שהוא מתכוון להוציא בעתיד, הוא יודע שזה אלבום ראשון והציפיות סביבו הן לא גדולות מבחינת אף אחד, והוא פשוט עשה אלבום פופי מאוד עם הברקות קטנות שמתבטאות בהגשה המיוחדת שלו, כמו לשיר באמצע וורס ולהראות יכולות ווקאליות מרשימות.
יש שם שירים טובים כמו 'Dakota', 'Caroline' כמובן, 'Heebiejeebies' עם קהלייני, 'STFU' – אבל בכל השאר זה נראה שהוא ניסה לתפור שירים כדי לסגור שירים. יש באלבום הזה נוסחתיות, כל הפזמונים באלבום באותה אווירה, באותה צורת עשייה, וגם הביטים מרגישים אותו דבר כשמקשיבים לאלבום ברצף. בסופו של דבר אתה מרגיש שהאלבום ממש ממש כמו יצירת נוסחה.
בגדול אני בטוח שלאמינה יש הרבה יותר להציע – משחקי המילים שלו מצחיקים, הוא מתעסק באהבות ואכזבות, והוא מביא סאונד שלא שמענו הרבה זמן עם פוטנציאל לחדש אותו; כמו מה שאנדרה 3000 הביא לנו. אני חושב שהאלבום הזה נעשה במהירות ו"תפרו" אותו בחצי שנה, ואני כמעט בטוח שנראה עוד משהו מאמין כבר ב- 2018 שהוא הרבה יותר מלוטש ופחות בוסרי.
אחרי ONEPOINTFIVE ו Limbo הוא באמת הוכיח הרבה ממה שיש לו להציע, אמן משובח