יאנג ת׳אג, הדמות האגוצנטרית-חייזרית שהגיח רשמית לעולם ההיפ הופ לפני מספר שנים, לא עוזב אותנו במנוחה. הוא פריק, הוא סטלן, הוא אב לשישה, והוא מחליף צבעים בשיער כמו שהוא מחליף פלואו. עוד מההיכרות הראשונית איתו הבנתי שלא מדובר בטראפר רגיל מאטלנטה או בטראפר רגיל בכלל.
מופע הראווה האחרון שקיבלנו מת׳אגר היה הטוב ביותר שלו – JEFFERY מהשנה שעברה. מיקסטייפ שאפשר לתאר אותו כבלאגן מסודר. אלבום בו יאנג ת׳אג פורץ את גבולות הטראפ אל מחוזות פופיים עשירים. באלבום הוא הזין אותנו בפזמונים על גבי פזמונים על גבי פזמונים. בתים שעשויים מהוקים, הוקים סמויים בתוך הוקים. משחקי קולות צבעוניים שלפעמים אף מדמים כלי נגינה, כך לפחות הוא טוען. והאמת? אני מוכן לספוג את השגעונות שלו כל פעם מחדש. הכריזמה שבה ת׳אגר מחזיק את עצמו היא עוצמתית ומשכרת, והוא ללא ספק חי בעולם משלו; עולם ללא הגדרות מיניות, בו ״גאנגסטר יכול להיות לבוש בשמלה או בבאגי׳ז״, עולם בו הוא לא בדיוק מתנסה באותו דבר פעמיים… וזה מה ששומר אותו כל-כך מרענן וחדשני.
עכשיו, עם צאת אלבום הסטודיו הרשמי הראשון שלו, Beautiful Thugger Girls, יאנג ת׳אג פותח בפנינו עולם חדש של התנסויות – עולם הקאנטרי… שוב, ככה לפחות הוא טוען. זה אלבום השירה של ת׳אגר, אלבום בו הכלי האינסטרומנטלי המרכזי הוא גיטרה. בשונה מאלבומים אחרים, ומכיוון שזה אלבום ״שירה״, כאן קולו של ת׳אגר מקבל ספוטלייט הרבה יותר חשוף, דבר שיש לו יתרון וחיסרון; אופן הישיבה של ת׳אגר על הביט לפעמים יכול להיות מהפנט. הוא משתמש בקולו בכל-כך הרבה צורות שונות על מנת ליצור קטעי מעבר, וורסים מעורפלים, ופזמונים מוזרים אך שופעים קלאס.
את הוורס הראשון בשיר 'She Wanna Party', ת׳אגר מתחיל בזרימה של שני קולות מקבילים – האחד גבוה ומרכזי יותר, והשני נמוך ומלווה. לאט לאט לאורך הוורס, הקול הגבוה תופס תאוצה ודומיננטיות, ונותר לקול הנמוך רק לזמזם לו ברקע. או לדוגמא בשיר 'Family Don't Matter' – שם ת׳אגר יושב על הפלואו עם מה שנשמע כמו חיקוי של רד-נק בדמות Country Billie, ולאורך הוורס הוא נהיה יותר ויותר אלים עם קולו.
אין ספק שמעבר להיותו פריק כבנאדם, ת׳אגר הוא פריק של סקס. ואין יותר מושלם מהאלבום הזה על מנת לתת פלטפורמה לצד הזה שבו להתבטא. כך ב- 'She Wanna Party' הוא מתאר סיטואציה בה הוא מתחיל עם חשפנית בתקווה למערכת יחסים, אבל היא רק רוצה את הכסף שלו. הוא כנקמה מזיין אותה וגורם לה להתאהב בו. או ב- 'You Said', שם ת׳אגר מאתגר בחורה לעמוד מאחורי המילים שלה כשהיא אומרת לו שהיא הולכת לזיין אותו ולר… הבנתם בלי שארחיב.
החיסרון נופל כאן בדיוק, עם כמה שהספוטלייט באלבום הזה על קולו של ג׳פרי, כמה כבר אפשר לשמוע אותו מדבר על זיונים? אני יודע אני יודע, אתם תגידו שאני מפספס את הפואנטה אם אני מקשיב למילים של יאנג ת׳אג בשירים שלו, ואתם צודקים. היתרון שבאלבום הזה גדול בהרבה מהחיסרון.
לפעמים אפשר ליהנות משיר של יאנג ת׳אג רק אחרי שהוא נגמר או רק כששומעים שיר של ראפר אחר. למה? כי בשונה מאחרים, ליאנג ת׳אג אין תבנית בשירים, הכל all over the place אבל בדרך הכי יסודית שיש. ולפעמים מבינים את ייחודו של ג׳פרי רק כשהשיר נגמר. Beautiful Thugger Girls באופן מוזר מחדש לנו את מה שכבר ידענו שקיים אצל יאנג ת׳אג.
השאר תגובה