ק.ק.י

נורוזנורוז מוציא אלבום בכורה הגון ומהנה, שנותן רוח רעננה וחדישה לסצינת הטראפ הישראלית
דניאל אלף04/04/17

אלבום הבכורה מאת אור "נורוז" נורוזי, ק.ק.י, נפתח ע"י שני שירים המכירים לנו לראשונה את דמותו למאזין. כמובן שיהיו זוג יצירות בוערות ואגוצנטריות. מהרגע הראשון בולטת בניית המשפטים המעניינת – חשוב שנדע שנורוז מסוכן, עשיר, זיין אימהות, ובגדול הגיע לרצוח את כל מי שיש לו בעיה איתו. נראה כי למרות הקוטביות בנושאים עליהם מדבר, מצליח נורוז להתוות קו עלילתי בשירתו לכדי טקסט בעל משמעות ועלילה המתיישבת על הדעת. כך, אינו נופל למלכודת הסטנדרטית של טראפרים טריים, אשר מלבישים על פלואו מילים שרירותיות ללא קורלציה נראית לעין.

אם יהיה איזשהו שיר שתכירו מהאלבום לפני האזנתו יהיה זה 'מטהר אוויר', אשר יצא כסינגל עם וידאו קליפ, ומשלב שיתופי פעולה עם דמויות בעלות שם בסצינה – שוחט האמון על המיקס, לוקאץ' שתורם בית, וסוויסה שבא לשחק עם הפרופס על הסט של הקליפ. אנו מקבלים גם הרחבה על מטרתו של נורוז בהיכנסו לסצינה – "מכוון לכל אלו שרוצים משהו חדש ושונה". אציין כי בעיניי השירה של לוקאץ' כאן מעייפת ואירוחו מיותר מבחינה אומנותית. באיזשהו מובן הוא נראה רע על רקעו של נורוז ונותן וייב עבש ופג תוקף, כך שתרומתו לפרוייקט מסתכמת להיות שיווקית בלבד.

לאחר שלושת השירים הראשונים שמטרתם משום ניפוח חזה, מקבל האלבום תפנית תפיסתית. מביטוי עצמי בריוני ומאיים, נורוז משנה את עורו ומראה צד הרבה יותר מודע, מטא, אישי, ואמוציונלי. המגמה הזו נחשפת מיידית בשיר 'עדיין מוכן', אשר במילותיו הראשונות מפציע השורש ר.ג.ש כמה פעמים. כמו כן, הליריקה הופכת להרבה יותר עלילתית, והמוזיקה רגועה וייחודית יותר. נגיד, השיר 'אנוכי' נפתח עם ביט טיילר דה קריאייטורי עצוב ומינימליסטי הנשען בכבדות על מנגינת פסנתר, ולפתע מקבל טוויסט גס השולח את הביט לרקיעים הגבוהים של הקלאוד ראפ. עם המעבר החד של הביט, משנה גם נורוז את סגנון השירה שלו, מציג מאין "דמויות" או פנים שונות לריפרופ שלו.

דווקא בשיר שנקרא 'לבד' הוא מארח את השחקן נוה צור, התורם זימור סואולי נעים לצלילים קונכייתיים. השיר מהווה משום חשבון נפש בו מודה נורוז כי קיים הסיכוי שנכנע ונשאב לתוך הפוזה של עצמו, ועל תחושות של זרות וניכור המטרידות אותו גם – כשכביכול נמצא בסיבה חברית, חיובית, ותומכת, אך בסופו של יום נותר לבד. בכללותו, משרה השיר אווירה מעט דיסטמית אך מרגיעה. השיר מציג מבט מאוד ביקורתי וקשוב לפנימיות רגשנית, ובעצם שופך אור על הפחדים או החולשות של אור נורוזי, שאולי שונה מהותית מנורוז.

השיר שהכי מצא חן באוזניי כאן הוא אותו 'עדיין מוכן', המתפקד כמחיצה בין הפוזה לאותנטיות. הטראק עצמו עוסק ומתאר את תהליך היצירה העצמאי לחלוטין של האלבום ע"י נורוז "ללא מדריך", כמו שצריך. נורוז ממשיך את הנרטיב המבוטא ב'מטהר אוויר', הוא שר "יוצר את החרא שלי \ על הביטים שלי \ המילים זה אני \ הכל יצירת פרי רוחי" – וזה משהו שאני מאוד מעריך. במיוחד כאשר נראה כי זה גם העיקרון המנחה שלו, הטורח להדגיש זאת שוב ושוב לאורכו ולרוחבו של האלבום. ונוסף על הנוחות והנכונות בהן קולו מתלבש על המקצבים, נראה כי הוא על הנתיב היצירתי הנכון.

באלבום עשרה שירים בעלי אורך ממוצע של כשלוש דקות. גישת "פגע וברח" מאוד אופיינית לטראפ, שמא יאבד ויתנדף הריגוש הראשוני. ב- ק.ק.י ישנו איזון טוב של שאפתנות, איכות, ומוטיב. ההפקה רעננה עם אפקטים מעניינים ומגוונת לרוב. פרט לשני שירים האחרונים, 'תא קולי' ו'לא רואה ת'סוף', המציגים פלואו וביט דומים להחריד, והסמיכות שלהם אחד לשני רק מעצימה את ארומת המיחזור. אולי למקמם בצמוד זה לזה הייתה טעות.

אם לאמ;לק, אז אהבתי. פנים חדשות בטראפ עם יכולת שירה והלחנה מרשימים, סגנון הייפי והצהרה רמה על מקוריות בלתי מתפשרת. חסר לי מעט משחקי רפרנסים בשירה, שזה לטעמי פעמים רבות נקודות הקשר האמיצה ביותר בין אמן למאזין – עולם תרבותי דומה. וכמובן, נותר להוכיח את כושר הבידור. במידת האפשר ניתן לשרוף את כל מה שרשמתי למעלה שכן בטראפ הכל יקום או יפול על הראש בין אם נורוז מרים או לא, שכן לזה הסצינה באמת צמאה – למבצע. אם ידע לסחוב קהל, השאר לא באמת משנה, אף אחד לא יזלזל.