השיר הראשון שפותח את האלבום הוא ׳טל הורה מלווה׳, שהוא בכלל הקלטה של אחותו הקטנה של חאסי מציינת "טל הורה מלווה בטיול שנתי". בזמן העבודה על האלבום הוא מצא בין הקבצים שלו את ההקלטה של אחותו וזה הצחיק אותו, אז הוא החליט לשלב את זה בתור אינטרו לאלבום; מה שכבר מראה לנו מההתחלה שבאלבום הזה הולך להיות נטו מה שחאסי רוצה שיהיה בו – מהסיבה הפשוטה שהוא יכול. בלי ניסיונות להתאים את עצמו לקהל השומע, אלא מתוך נאמנות מוזיקלית עצמית.
בניגוד לשיר הראשון שהוא מעין גימיק "פרטי" של הראפר ואנשים יכולים לא להבין מה המשמעות מאחוריו, שאר השירים דווקא מדברים אל כולנו. חאסי שר על דברים שמעסיקים אנשים בישראל בחיי היום-יום שלהם, בכל רגע ודקה, בין אם בפן החברתי או האישי. השיר 'זמן להתעורר', למשל, מתעסק בפן החברתי-פוליטי. אחרי שבשנים האחרונות הדברים שאייפנו אותנו במדינה היו בחירות ספונטניות, מחאות אוהלים, מחאות תקשורתיות, ביקורות שליליות על הממשלה, ועוד – חאסי מצליח לאגד בשיר אחד את מה שכולנו חושבים. הוא מדבר על פוליטיקה, שטיפות מוח. "חושבים שאנחנו מטומטמים", "לא מאמין למילה שהם אומרים", חאסי קורא לקהל השומעים להתעורר ונוקב בשמות של פוליטיקאים מהארץ; ביבי, בוז'י, יאיר לפיד, ואפילו שרה נתניהו. הוא מדבר על משכורות, העיוורון של החבר'ה, העובדה שבחיים לא תהיה לו דירה – בעיות קיומיות לצערנו, כולנו נתקלים בהן. גם השיר 'בלדה לקב"ן', שהוא כנראה השיר הכי מוכר באלבום, הוא דוגמא מצוינת לכך שחאסי מצליח לפנות לקהל בקלות ולגרום לו להתחבר אליו במקרה. השיר שוחרר כלפני חצי שנה והצליח לייצר הייפ מטורף ברשת; הוא מדבר על סיטואציות שחיילים נתקלים בהן במהלך השירות הצבאי ואיך הם מרגישים בנוגע לזה. חאסי זורק חרוזים על הרס"ר, על שמירות, כומתות, ומשפטים צבאיים. הסיבה שהשיר הצליח היא ברורה – המילים יושבות על ביט קליט שגורם לכולם לרצות להתחיל לזוז, והליריקה עצמה רק מוסיפה; הצבא הוא שלב שכולנו עוברים/עברנו/נעבור, ולכן תחושת ההזדהות היא גדולה, מה שתמיד גורם לאנשים לרצות לשמוע עוד.
לעומת הזרימה והחיבור בשאר השירים באלבום, ההתחלה של השיר ׳תפוס אותו׳ דווקא גורמת לנו להתבלבל מעט ולאבד את הרצף. האינטרו של השיר מעומעם, המילים נבלעות ולא ברורות בגלל אוטוטיון מוגזם. בהמשך, לאחר שהאוטוטיון יורד ואנחנו חוזרים לשמוע את חאסי בצורתו הטבעית, השיר משתפר בזכות יכולות הראפ שלו המתבטאות במהלך כל האלבום. טל נשמע טוב ונדמה כי הוא גם יודע את זה, הוא מצליח להבין מתי ואיך בדיוק להשתלב עם הביטים, ואת היכולת המעולה שלו לרפרופ מהיר ניתן לשמוע בשיר 'דוגם מקצב' למשל.
משם האלבום, טפי!, ניתן לנחש שהוא יכלול בתוכו הרבה דיבורי סרק על נושאים שונים שראפרים מתעסקים בהם כמו נשים ומכוניות, אבל מהר מאוד מבינים שזה בכלל לא הסיפור. האלבום מלא במוזיקה טובה וקליטה שמשולבת עם חומרים אישיים, מעניינים, וכאלו ונחרטים בזיכרון. אחד השירים האינטימיים באלבום הוא ׳לא רואה׳, שמלא וורסים אישיים מחייו של חאסי מתחברים בעצם לכך שהוא "שם על השולחן את הנשמה", כפי שהוא שר בשיר. הוא בעצם חושף אותנו לכל התהליכים הפנימיים שלו בחיים בלי להסתיר שום דבר. הוא מדבר על העבודה על אלבום הבכורה שלו, על דרך הכתיבה האישית, על הוורסים שיושבים במגירה ומחכים שיוציא אותם החוצה אל הקהל… הוא משתף על החששות שגרמו לו לסיוטים ועל כך שמה שגורם לו להתאזן זה המוזיקה, הביטים שלו.
האלבום נוחל הצלחה מהסיבה הפשוטה שהוא פונה אל כולם. טל הוא חייל משוחרר שמשלב ביטים טובים, יכולות ראפ גבוהות, וליריקה שמדברת על הדברים שכולנו חווים – צבא, חברויות, פוליטיקה, שקרים. השילוב הזה גורם לכך שכל מי שיקשיב לאלבום, בין אם הוא ילד קטן שחולם להיות ראפר או אבא מבוגר שנהנה להקשיב לביטים בימי שני וחמישי, יהנה ממנו ויצליח להרגיש את החיבור האישי שלו עם היצירה.
השאר תגובה