קרי און, דנזל

רן ברנע
לקראת פסטיבל מטאור שיתקיים בתחילת ספטמבר, הספוג צולל וחוקר את האמנים שאנחנו הכי מצפים לראות. הפעם דנזל קרי: אחד הראפרים המסקרנים וללא ספק מהאדג'יים שבהם, ששורף את המייק עם השירים שלו פעם אחר פעם

התוודעתי לראשונה לדנזל קרי אי שם ב- 2016, והמוח שלי עף לגמרי. מעולם לא שמעתי ראפר כל כך אגרסיבי שהוא גם מהיר וגם מדויק בו זמנית. קרי בן ה- 23 מגיע מפלורידה, אחת המדינות הכי מעניינות בסצינת ההיפ הופ והטראפ של השנים האחרונות. איתו גם מגיעים מיטב הראפרים הצעירים (והבעייתיים) של הדור הנוכחי, כמו סקי מאסק דה סלאמפ גאד, קודאק בלאק, וכמובן – XXXTentacion ז"ל. על הנייר, הסאונד של פלורידה מתבטא באלמנטים כמו סאבים עם דיסטורשן וראפרים שלא מתביישים לדפוק צרחות עצבניות במיוחד. אבל בפועל, יש משהו הרבה יותר עמוק בסאונד של מדינת השמש הזורחת, וזה היחודיות של כל אחד מהראפרים.

למעשה, קרי הבין את היחוד שלו מוקדם מאוד. הכל התחיל ב- Nostalgic 64, האלבום/מיקסטייפ הראשון שלו, בו הסאונד שלו כראפר אומנם די בוסרי, אבל עדיין מלא בקסם ובאופל. ההפקות הטריפיות בפרוייקט נתנו מקום לקרי ללכת לאיבוד בחלל, אבל הוא בחר לעשות את הדבר ההפוך – ולרצוח כל ביט עד עמקי נשמתו.

העולם התחיל באמת להתוודע לקרי כמו שצריך בזכות אחד השירים הכי טובים שלו – 'Ultimate'. השיר, שיצא ב-2015 במסגרת אי.פי של 54 דקות, הביא ניחוח מרענן לנוף ההיפ הופ והטראפ העכשוויים. בז'אנר שבו הסוואג מחפה על דברים שנראים אלמנטריים לאולדסקול הדס כמו חריזה, דיקציה, פלואו, והגשה – קרי השתיק את כל הזקנים שחשבו שטראפ זה ז'אנר ללא סקילס.

שנה לאחר מכן, דנזל הופיע כפרשמן בכיתה השנתית של המגזין הנחשב XXL. באותה השנה, הוא גם עשה מהלך מעניין: הוא עבר ללייבל האינדי "לומה ויסטה" (Loma Vista), בו חתומים אמנים כמו St. Vincent, מרילין מנסון, ואיגי פופ. באופן די אירוני, קרי נחשב לאמן ההיפ הופ היחידי בלייבל, מה שהפך אותו לעוף המוזר שבחבורה (מצחיק שזה קורה כשלצידך עובדים אמנים כמו מרילין מנסון).

אז האלבום הרציני הראשון של דנזל יצא באותה שנה תחת הלייבל Imperial. למרות שהאלבום מתאפיין בביטים סטנדרטיים של טראפ, מה שדנזל מוציא מהם זה משהו שאנשים לא שמעו קודם לכן. קרי מחורר את כל השירים ללא רחמים, וזורק שוריקנים בקצב של למבורגיני שורה אחר שורה. אני לעולם לא אשכח את הרגע הראשון שבו הגיע הסוף של 'Sick And Tired', בו קרי צורח שאם הוא יראה בחור מסוים שדפק אותו בעבר שוב, הוא ייקח את השיט שלו, יזיין את אשתו, ואפילו יהרוג אותו.

ההייפ אחרי Imperial היה גדול במיוחד. כולם ידעו שמדובר רק בהצצה ליכולותיו של דנזל, ובטראפ, סף הסבלנות הוא מאוד נמוך לפרויקטים חדשים, כשרוב האמנים נוהגים להוציא פרויקט שנה אחר שנה – בלי להתחשב בהשלכות. ואכן, שנה לאחר מכן קרי הוציא אי.פי. נוסף – 13, שכלל 5 שירים של 13 דקות. האי.פי התאפיין במקצבים יותר רגועים שנתנו לקרי מקום להתגמש בפלואו ובהגשה שלו – משירים שבהם הוא היה רגיל לירות מילים ללא הרף, הוא התחיל להאט את הקצב ולעוות את קולו.

בהתחלה לקח לי זמן לקלוט את האי.פי. המדובר. הביטים בו נשמעים לעיתים חצי אפויים, וזה משהו שלא קל להתרגל אליו בהאזנות הראשונות. עם הזמן למדתי להבין את המשמעות של הפרויקט באבולוציה של קרי כאמן – נקודת גישור. מדובר בנקודה הקריטית בה קרי לאט לאט מעצב את המוטציה ומשחרר את האקס מן שבו. הדוגמה הכי טובה לכך היא 'Zeltron 6 Billion', בו הוא מארח את ליל אגלי מיין, ובעיניי זה אחד מהשירים הכי טובים של קרי בקלות.

לקראת אלבומו האחרון – TA13OO (טאבו), קרי עשה הצצות לכל מיני סינגלים מהאלבום באינסטגרם, והם נשמעו פשוט אש. ההייפ לאלבום היה גבוה מתמיד, כשלאט לאט יצאו ממנו סינגלים כמו 'Sumo' המפלצתי, שהופק על ידי צ'רלי היט מהלייבל G.O.O.D Music. בראיון לזיין לואו, קרי סיפר: "זה היינו אני, צ'רלי היט ופלאטבוש זומביז […] בסטודיו באותו הזמן כשעשינו את הטראק הזה. צ'רלי היט כבר עשה איתי סשן, ופשוט עברנו על ביטים, תוך כדי שאני עושה עליהם פריסטייל. אמרתי כל פעם כן או לא'. ואז הביט הזה התנגן, ואמרתי לו כזה – 'חכה רגע, אל תחליף את זה עדיין'. עליתי על ההוק 'Pockets too big they sumo', וככה זה קרה". במקור, סקי מאסק היה אמור להיות בטראק הזה, אבל בגלל עיכובים זה לא קרה בסוף, מה שגרם לדנזל לסכם: "אני פשוט אעשה את זה בעצמי".

עוד סינגל שהגביר מאוד את ההייפ הוא 'Percs', שיר שנאה למשככי כאבים. קרי צורח שם הרבה משנות שצריך ללמוד מהן, בין אם זה איך שהוא לא מזדיין עם הפרקוסטים, אלא רק עם אמא אדמה, ושהוא שומר על עצמו בתור אמן עצמאי ומשוחרר כשהוא לא חותם בלייבל ונהיה עבד של הבוסים. מדובר באחד הטראקים הכי אלימים וחותכים בקריירה של קרי.

השנה TA1300 סוף סוף יצא, והוא הגשים את הציפיות של כולם: זה הפרויקט הראשון שבו קרי משתפר ומשדרג את מהלכיו כאמן, כאשר הוא מגביר את המוזיקליות שלו מראפינג בלבד. השירים שלו נהיו וורסטיליים מאוד: כמו המנון האר נ' בי החלקלק והמנענע, 'BLACK BALLOONS' באירוחו גולדלינק; או 'Clout Cobain' התיאטרלי, בו יש רפרנסים מהפנטים לענקית הרוק נירוונה ולאמנות סוריאליסטית.

אני נרגש מאוד לראות אותו בספטמבר הקרוב, כי מדובר באמן שכישורי ההופעה שלו מוכחים. הוא לא רואה בעיניים, והוא יודע טוב מאוד איך ליצור אש של רוק נ׳ רול בפרפורמנס שלו, תוך כדי שהוא סוחף את הקהל איתו.

לקניית כרטיסים לפסטיבל מטאור