מייקל עומארי הידוע בתור Stormzy, הוא אמן גריים בן 23 המגיע מיישוב שבתוך לונדון. הציפייה מסטורמזי לאלבום סטודיו ראשון הייתה ענקית. אחרי מיקסטייפ אחד שיצא ב-2013, אי.פי. שיצא ב-2014 והפרייסטייל 'Shut Up׳ שיצר רעש וקיבל הכרה מהציבור הבריטי, מעריצים חיכו בהדיקות לאלבום הסטודיו הראשון שלו, שיראה את יכולותיו עם הפקה עשירה ואירוחים של אמנים גדולים.
אחרי שהקשבתי לסינגלים וששחרר את העטיפה המאיימת והמפחידה, חשבתי שסטורמזי יוציא אלבום גאנגסטה בריטי חסר מעצורים. אולם, אחרי ההאזנה הראשונה, הייתי מופתע לרעה וחשבתי: ״מה הוא חושב לעצמו שהוא עושה אלבום רגיש? אתה ראפר גריים סטורמזי – תתעורר!״ אך אחרי מספר האזנות נוסף, הבנתי שזה דווקא טוב שיש אמן גריים שמראה גם את הצד הרגיש שבו.
ניתן לשים לב לזאת בשיר שלטעמי הטוב באלבום, והוא ׳Ciggaretts & Cush׳ בשיתוף זמרת ה-R&B .Kehlani זה שיר שהוא בכלל R&B חלקלק וסקסי, שבו סטורמזי מדבר על מערכת יחסים עם בחורה שהוא לא יכול לתת לה את תשומת הלב המלאה שהיא מצפה ממנו. ששמעתי את השיר בפעם הראשונה הייתי קצת בהלם, לא ציפיתי לדבר כזה מסטורמזי; הרגשתי וייבים של דרייק, ולא חשבתי שראפר גריים ירשה לעצמו לעשות דבר כזה.
אחר כך נפל לי האסימון – סטורמזי לא מכוון רק לגריים, הוא מכוון למיינסטריים, בדרך שלו. אפשר לשים לב לכך כאשר ההפקה אמונה ע״י מפיק העל פרייסר טי. סמית׳, שאחראי על להיטים כמו 'Set Fire to the Rain' של אדל. לעיתים מבליחים מפיקים נוספים תחת האלבום, כמו מורה מסה (Mura Masa) – אחד המפיקים הצעירים והמבטיחים שיש כרגע, שעובד בין היתר עם Nao ו-A$AP Rocky. לסקפטה לקח יותר מעשר שנים כדי להגיע לאוזניים של כולם – לכמה שיותר אוזניים, בכמה שיותר מדינות. סטורמזי שואף להגיע למקום של סקפטה, ובכדי להבטיח זאת הוא הלך על מפיק להיטי #1 בבילבורד.
אני בעד שיהיה שינוי ושיהיה אלבום גריים רגיש, כי סקפטה ו-ווילי מוציאים חומרים דומים ומונוטוניים. זה מרענן שבא מישהו כמו סטורמזי ומביא איתו את הצד המבין והמקבל. כמו כן, ישנן גם נגיעות גוספל לאורכו, כדוגמת ׳Blinded By Your Grace, Pt. 1׳ החולמני, הבנוי מפסנתר כנסייה ששרים לצידו סטורמזי ועוד זמרת. סטורמזי נשמע רך, ואיכשהו מצליח להעביר רגש דרך הדלות של השיר.
שירי הגריים באלבום אמורים להיות החלק החזק שבו, בגלל שבאמצעותם סטורמזי מפגין את כישוריו כ-MC מצוין (בייחוד באמצעות הפלואו הבריטי המיוחד שלו); אך לצערי, היה לי קשה להתחבר אליהם. רובם מרגישים לא מגוונים ומכילים את אותם הסינת׳ים (כמו זה שכל כך התלהבתי ממנו שיצא הסינגל המצוין 'Big for Your Boots'), – זה פשוט הופך להיות מאוס ומעצבן. מבאסת גם העובדה שכאשר הוא מנסה לסחוף אותנו ברכות, הוא בוחר לשחק על רגש ולא לעורר אמפתיה. לדוגמה האינטרלוד ׳Velvet / Jenny Francis׳ מכיל סמפול סוחף בטירוף, ואז סטורמזי נכנס וממש מרגיש כאילו זה שיר הבכי שלי לאביב 2017. פתאום החלק הראשון בשיר נגמר ומגיע הקטע השני בשיר, וזה מרגיש כאילו עושים עליי אדל עם הפסנתר הבודד והקול של סטורמזי, וזה למה האלבום איכזב.
ובואו נדבר רגע על 'Big for Your Boots'. הסינגל אכן העלה את רף האלבום, עקב היותו שיר מופתי. כשהוא יצא הייתי בעננים – זה חתיכת באנגר! הרגשתי שהוא הוסיף עוד משהו לגריים, ביט כיפי ולא שגרתי עם נגיעות סול בפיץ׳ גבוה – מדובר במשהו חדשני בז׳אנר. אבל כאשר מגיע ׳Mr Skeng׳ כמה שירים אחריו, התבלבלתי לרגע שמדובר באותו השיר. ההגשה שלו דומה מידי, מה שהוריד את המניות של הסינגל הראשי של האלבום.
אחד הדברים שהכי איכזבו אותי זה המנון הגריים שהעלה את סטורמזי לגדולה, 'Shut Up', שמרגיש לא נכון באלבום. שלא תבינו לא נכון – השיר מדהים, אבל גרסת האלבום לא אותנטית – הווקל של סטורמזי חזק מידי בקטע מוגזם, והחברים שמשתלבים כל כך טוב בסרטון, בקושי נשמעים בגרסת האלבום. זה נשמע שבמקום להקליט מחדש את חבריו, הוא פשוט לקח את קולם שבסרטון. הנ״ל גורם לי להמשיך ולהקשיב לשיר ביוטיוב, שמוקלט מצלמה.
זהו אלבום סטודיו ראשון לסטורמסזי בן ה-23. אומנם יש לו עוד הרבה מה להוכיח, אבל הבחור לא מראה סימנים של האטה. בתור אלבום סטודיו ראשון הוא עושה את העבודה שלו, ובזכות האלבום הזה הוא יגיע לפופולריות מאוד גדולה. רק תשאלו את אד שירן.
השאר תגובה