ביוני אשתקד, רגע לפני הופעה בטולוז שבצרפת, פרדי גיבס נעצר בחשד לאונס. לאורך תקופה של ארבעה חודשים, הראפר עבר מסכת הליכים משפטיים שקטעו את סיבוב ההופעות שלו דאז וניתקו אותו מרצף החיים. החווייה כללה הסגרה לאוסטריה (שם הוגשה התלונה כנגדו), ריצוי זמן מעצר, שחרור בערבות, ולבסוף זיכוי מכל אשמה במשפט צדק. למרבה ההפתעה, תוך זמן קצר מאז המקרה, גיבס חזר למשחק עם אלבום חדש.
You Only Live 2wice מכיל רק שמונה שירים. בניגוד רב לאלבומי ראפ בכלל ואלבומיו של הראפר בפרט, שלרוב מכילים מספר כפול של קטעים ואף יותר. ניכר שזהו מוצר קצר, שמטרתו העיקרית היא להדגיש כי פרדי עדיין כאן. לצערי זה כל מה שהאלבום הזה מצליח לעשות. גיבס כבר הוכיח שיש לו איכויות רבות, בעיקר באלבום המשותף עם המפיק מאדליב – Piñata, אך כאן הוא לא מצליח לעורר את התרשמותי.
שמונת הקטעים לא מתכתבים אחד עם השני, לא בתמה מוזיקלית או לירית. הביט שקייטרנאדה ו- BADBADNOTGOOD (יוצר ולהקה מהשורה הראשונה לרבות בתחום ההפקות כרגע) הפיקו לו בשיר 'Alexys', לא מצליח לעורר גלים כפי שהשילוב הזה עשה בעבר (ע"ע – 'Lavender' או 'Weight Off'), ונשאר מונוטוני לכל אורכו. השיר הפותח, '20 Karat Jesus', יוצר סקרנות עם שני החלקים המרכיבים אותו, אך היא לא מספיקה בשביל להחזיק לאורך כל האלבום. 'Amnesia' ו- 'Phone Lit' הם קטעי ראפ סטנדרטיים שלא כוללים אלמנטים שלא נשמעו בעבר אצל גיבס.
כרגיל, אפשר לזקוף לזכותו של גיבס את הפלואו הקצבי והלא מתפשר שלו. זכות זו מביאה עמה פספוס. ב- 'Andrea' הוא מצליח להחליק את המילים על הקצב באופן שמעורר חיוך מרוצה, והתענגות על כך שהוא חזר לעניינים. לעומת זאת, בשיר 'Dear Maria', היכולת המרשימה לשחרר במהירות משפטים מתגברת ומתגברת עד שהיא עושה עוול לעצמה. גיבס רץ מהר על המילים עד שהן הופכות לבליל לא מובן של עיצורים ותנועות. התחושה היא שהמשפטים נפלטים בלי כל כוונה. ההתעכבות הקצבית על המילים כה מינימלית עד שהן מאבדות ממשמעותן. כך הוא בעצם מחטיא את אחת המטרות העיקריות של האמסי – להעביר את המסר כך שיוטמע עמוק באוזני מאזיניו.
הבעיה העיקרית היא 'Crushed Glass'. השיר משמש כעוגן הבולט על האחרים בכל אספקט אפשרי, ומושך אליו את מלוא תשומת הלב. גיבס לקח את חוויית ההאשמה לשווא בקיץ האחרון, וניקז את כולה לשיר הזה. אנו נחשפים לתמונה אותה ראה במהלך התקופה בה היה במאסר באוסטריה דרך מרכיביו הרבים של השיר, ומתמלל את החווייה שעבר בלי יותר מדי מסננות – "I just beat a rape case/ Groupie bitch I never fucked/ Tried to give me ten for some pussy/ That I never touched"; בנוסף לזה, הקליפ של השיר נותן נופך ויזואלי עם מטאפורה לחווייה. פרדי מתהלך תוהה במדבר בלי לדעת לאן, עד שבסוף מתעורר אל המציאות בתא מעצר. אין ספק שיש מחשבה רבה מאחורי השיר, ותוכנו תופס מקום גדול באלבום. גדול מדי.
ובדיוק פה קבור הכלב – במקום לשחרר מיני אלבום עם נושא מרכזי שעוסק בתחושות ובתובונת בעקבות המעצר, שנפרט ומעובד דרך השירים – גיבס בחר לשחרר אלבום קצר מדי כדי שישאיר אחריו חותם, וארוך מדי כדי להיות חד ומדויק. הייתה לפרדי הזדמנות להראות רבדים נוספים בפרופיל היצירה שלו, אך בחר להשאיר אותם שטחיים ולא מאתגרים.
השאר תגובה