פ'אנקי קינגסטון: מסע עולמי בג'מייקה
את מי מאיתנו לא שאלו "איך זה שהישראלים תמיד מנצלים כל הזדמנות שיש כדי לחגוג, לרקוד, וליהנות?". כשאני נשאל זאת, התשובה הקבועה שלי היא שבגלל הקושי והטירוף היומיומי בישראל, אנחנו פשוט מחפשים פורקן ומנצלים כל הזדמנות שיש עבור מעט אסקפיזם ושמחה. האמת היא שאני לא יודע אם התשובה הזו נכונה, אבל אחרי הביקור האחרון שלי בקינגסטון ג'מייקה, אשר נחשבת לאחת הערים האלימות והעניות בעולם, נראה כי בהחלט יש קשר הדוק בין סביבת מחיה קשה למסיבות ופורקן.
לג'מייקנים סיבות רבות לגאווה, החל מהיותם המדינה הקאריבית הראשונה אשר זכתה לעצמאות, דרך הקפה הג'מייקני המפורסם והיוקרתי, ועד אינספור המדליות האולימפיות בהן זכו האתלטים הג'מייקנים במרוצת השנים. אך מעל כל אלו מתנשאת התרבות המוזיקלית המפותחת והעשירה באי הקטן, תרבות שלא רק גידלה אייקונים מוזיקליים כבוב מארלי או שון פול, אלא גם אחראית באופן ישיר על היווסדותם של כמה מהזרמים המוזיקלים והתרבותיים הפופולארים בעולם – כגון ההיפ הופ והפ'אנק.
למרות הדימוי התיירותי והנעים לו היא זכתה, קינגסטון ממש לא מומלצת לכל אחד. ים קאריבי ושמש חמימה לאטרקציות תיירותיות, אפשר למצוא בשפע באיים שונים ברחבי העולם במחירים זולים יותר ובסביבה פחות מאיימת. אבל אם אתם רוצים לבקר בעולם מקביל בו המוזיקה היא דרך חיים ועמוד התווך של החברה, קינגסטון היא המקום עבורכם.
את החשיבות של המוזיקה אפשר למצוא בכל מקום. נהגי המוניות המבוגרים לא רק מכירים את שמות כל השירים שמתנגנים באינספור תחנות הרדיו, אלא גם את שמות האמנים, את שם הרידם (השם המקורי של הביט), ופעמים רבות גם את שם המפיק והאולפן שבו הוקלט השיר.
הרחובות עצמם מלאים בציורי קיר המוקירים את המוזיקאים השונים, החל מבוב מארלי (שתמונותיו תלויות ברחבי העיר), דרך פיטר טוש (שזכה גם הוא למוזיאון העוסק בו), ועד לאמני הדאנסהול החדשים יותר שכובשים את האי. מוזיקת הרגאיי והדאנסהול מתנגנת 24/7 בכל פינת רחוב – לא משנה אם מדובר בפאב, מסעדה, חצר פרטית, רכב נוסע, דוכן בשוק, חוף הים, חדרי האוכל במלונות, או סניף ברגר קינג מקומי. כולם מאזינים לרגאיי, זקנים ועד תינוקות. אפילו דפי הזהב בעיר נושאים את בשורת הרגאיי והמסיבות.
הסאונד עצמו מקבל גם הוא חשיבות רבה ואפילו נפרדת מהמוזיקה עצמה. לא פעם אפשר למצוא פחון מגורים ללא גג ומחוצה לו מערכת סאונד שלא תבייש מועדון סביר בתל אביב. ואם חשבתם שמערכות סאונד שכאלו עולות פחות באי העני, אזכיר שהמחירים באי צמודים לדולר, כך שמערכת סאונד שכזו תעלה אותו הדבר גם בניו יורק.
אבל את החווייה האמיתית לא תמצאו במלון ואפילו לא במועדונים. החווייה האמיתית היא תרבות הלילה בעיר, תרבות שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר בעולם. בכל ערב נתון בשבוע ניתן למצוא כמה מסיבות ענק ברחבי העיר, אשר מתחילות בסביבות השעה אחת בלילה ונגמרות בבוקר. אם שלטי הרחוב שנמצאים בכל פינה לא סיפרו לכם על המסיבה שיש הערב, מספיק לשאול כל אדם ברחוב, צעיר ועד זקן, זה שיושב בתוך המרצדס או זה שמנקה לו את השמשות ברחוב – והם ידעו לספר לכם בדיוק מה הולך הערב; איפה מסיבת הפתיחה שמתחילה בסביבות עשר, ולאן כדאי להמשיך משם!
במסיבות האלו אשר נמצאות בחלק העליון והעשיר של העיר, או בחלק התחתון והעני, תוכלו למצוא 95% מקומיים, לצד כמה תיירים שרצו גם הם לקחת חלק. עושה רושם שרוב התיירים זוכים בעיקר לחיוכים מפרגנים ואפילו לסקרנות חברותית לגבי מעשיהם במסיבת רחוב עצומה במרכז הגטו. אי אפשר להגיד שהמסיבות האלו מאוד בטוחות (אני למשל הגעתי למסיבת רחוב שבוטלה בגלל ש"השכונה במלחמה ויש יותר מדי הרוגים אז אם אנחנו רוצים אפשר לחזור בשבוע הבא"), אבל כל עוד מכבדים את החבר'ה המקומיים ולא מחפשים צרות, הן גם לא יחפשו אותכם.
במסיבות עצמן ניתן למצוא את מיטב הסאונד סיסטמז של האי, אשר לא פעם מעלים כמה אמנים פופולריים לבצע להיט או שניים על הבמה. הקהל בתורו יודע את המילים לכל שיר ושיר, כאשר רוב הגברים פשוט עומדים במקום עם פרצוף קשוח – ורק הנשים רוקדות לצד הרקדנים הקבועים שמדגימים את צעדי הריקוד החדשים ללהיט התורן. למרות שהמסיבה מתנהלת לרוב כמפגש חברתי ופחות כרחבת ריקודים, כשהדיג'יי מצליח להרים את הקהל הוא יזכה לצעקות, שריקות, זמבורות, להבות אש, ולפי הסיפורים גם כמה צרורות של כדורים באוויר.
אם תגיעו למסיבות בקינגסטון, אל תתפלאו אם תפגשו בקהל כמה מהאמנים הגדולים באי שפשוט באו לבלות, חבר'ה מהכפרים שנסעו כמה שעות בשביל להגיע למסיבה, או את המאפיינים המקומיים שישמחו לפנק אותכם במשקה כי פשוט כיף להם לארח תיירים בשכונה שלהם. עוד במסיבות האלו תמצאו חוקים לא רשמיים שעלולים להיראות הזויים למתבונן מהצד – כך למשל, אין בעיה להסתובב עם ענף קנאביס ענק ולמכור גראס במסיבה, אבל אל תנסו אפילו להיכנס לשום מקום עם גופיה או כפכפים.
בקינגסטון לוקחים את תרבות המסיבות בצורה הכי רצינית שיש, פשוט כי נראה שאין הרבה מה לעשות בעיר חוץ מזה. במקום בו האבטלה גועשת, הרציחות מתקיימות על בסיס יומיומי, ואפילו בשביל ללכת לים צריך לנסוע לעיר השכנה, צריך לחגוג כדי לשכוח מכל מה שקורה מסביב.
השאר תגובה