הם קוראים לו מר. טיבס: על יצירותיו של המפיק המבריק שמגיע לארץ
מטנדרה מנדוואה, אמן רב תחומי הפועל תחת שם הבמה Teebs, הוא אחד מהכישרונות הבולטים בסצנת הביט-מייקרים של לוס אנג'לס, הלוקח חלק חשוב ברנסנס ההיפ הופ האינסטרומנטלי אשר ממשיך להיות רלוונטי יותר משנה לשנה. טיבס, החבר בלייבל Brainfeeder Records של המפיק המוכשר לא פחות, Flying Lotus (ומונה בתוכו גם בין השאר את Thundercat ו- Tokimonsta), הוא גם צייר מחונן המצליח במשיכת מכחול להביע את הרגשות שלו בציורים אבסטרקטיים וצבעוניים. האומנות שלו עובדת כמקשה אחת – כששומעים את הביטים החולמניים שלו ובוחנים את ציוריו הקסומים, מבינים שהם בעצמם אותו הדבר לחלוטין, דבר הגורם לי לתהות האם יש לו סינסתזיה (מיזוג קוגניטיבי בין חושים שונים). בנוסף לכך, טיבס מצליח להעביר באומנות שלו תחושה אורגנית, טבעית, ואפילו מצוברחת לפעמים. תחושה חיה ואנושית.
טיבס צובע את השירים שלו בשכבות ורעיונות המשתלבים אחד על גבי השני, ומכך נוצרות טקסטורות מתוחכמות ומעורפלות בו זמנית. המוזיקה שלו מרגישה כנה ואמיתית, ובעלת קסם ומיסתורין המחזירים את השומע הסקרן לשמיעה שנייה ואף שלישית. למרות התחושות העדינות והמלטפות ששיריו משרים על המאזין, הביטים הקצביים שלו עסוקים בקיקים חזקים ותיפוף גרובי שקשה לא לזוז לצליליהם. בשיא השקט וגם בשיא החוזק, המוזיקה של טיבס עושה נעים ומחממת את הנפש, ברמה שאתה קצת מתבאס שלא יורד עכשיו גשם ואין לך כוס תה ביד.
באלבום האחרון שלו, E S T A R A, טיבס מציג שירים יותר נגישים, פרונטליים, וקצביים משאר הדיסקוגרפיה היותר מנומנמת שלו. יש פה ביטים חזקים עם המון השפעות ממוזיקת עולם ושילוב של סאמפלים חלומיים, קולות מן מהטבע (כגון ציפורים, צפרדעים, וכל מיני רשרושים נעימים), באס בועט, והמון פרקשן. מהתמהיל הזה נוצר אלבום אקלקטי ומרתק, וניתנת לך התחושה של מגלה ארצות באי טרופי המגלה עולם חדש. טיבס מטמיע את השומע בסאונד העשיר שלו ומשתיל לו במוח חוויה מופלאה שהדמיון יכול להפליג איתה עד האינסוף.
אלבום הבכורה של טיבס, Ardour, עזר לגבש את הסאונד החדש של ההיפ הופ האינסטרומנטלי של לוס אנג'לס, ואת סוג האמנים ש- Brainfeeder מחזיקים אצלם בארסנל. סוג המוזיקה הזאת הקדימה את זמנה לתקופה שבה האלבום שוחרר, והביקורות נפעמו מהשילוב של האורגניות של טיבס ומקצבי ההיפ הופ הבועטים.
הסאונד של האלבום מלטף, מבעבע, ומנצנץ, עם המון הרמוניות עדינות. אפשר להשוות את האלבום הזה למין סרט תיעודי של נאשיונל ג'יאוגראפיק, לכל קטע באלבום יש חיים משלו וסיפור משלו, ואתה מבחין איך הוא זז ופועל לכמה דקות.
טיבס מתקלט ומספר סיפור בו זמנית, ודרך אסתטיקה אמביינטית ובאס בועט הוא מצליח ליצור אווירה מעורפלת והזייתית, כאילו אתה אסטרונאוט המרחף בחלל. לפי דעתי הוא הולך לתת תקלוט מדהים בארץ, כזה הממסטל ומערבל חושים. ולגבי אותה סינסתזיה שתהיתי לגביה כנראה לעיל – נראה כי היא אכן נמצאת אי שם אצל טיבס, והוא מיישם אותה בכל אומנות שהוא עוסק בה וגורם לשומע ללכת לאיבוד בכל האמוציות שהוא מקרין.
השאר תגובה