הגרוב של המחר: מסע לעמקי ה-Future Bounce
זו כבר תקופה שאני מנסה לפתוח דלתות במסדרון ההזדמנויות שלי. משראיתי שהמסדרון מתארך ומתארך, ואין דלתות באופק, החלטתי לצייר לי אחת. התהליך לא היה ארוך ומסובך. יוזמה, כמה מיילים, טלפון אחד ובעיקר שאיפה להתקדם – וברגע אחד עמדה מולי דלת. ובלי משים, ברגע שאחריו היד כבר על הידית.
כבר הרבה זמן שאני רוצה להיחשף לעולם ה-"מוזיקה שחורה". אני, שהגעתי מעולם של להקות אינדי-גיטרה-באס-תופים, ראיתי את ההיפ-הופ כנקודה זעירה ומנצנצת שנמצאת במרחק שנות אור משמי העולם המוזיקלי שלי. דרך טלסקופ מגושם, ראיתי במוזיקה שחורה סגנון שמתיימר להיות עמוק, אמיתי, חד ונוקב אך ברובו מזויף, רדוד וזול – זמרים בלי יכולות ווקאליות שמשתמשים בדיבור מהיר כאמצעי להעביר מידע שטחי על החיים כעברייני צעצוע, דיג׳יים שמטפסים על גבם של גדולים כדי לזכות בהצלחה ולוקחים מהם סמפולים שבעצם הם עיקר ה"יצירה", ומפיקים עם שמות בדויים שהמטרה העיקרית שלהם היא כסף, והרבה. היה ניחוח מתנשא ואליטיסטי מהעולם הזה, שאין סיכוי שתבין אותו אלא אם כן אתה מגיע מבפנים.
כמובן שהתבדיתי. טיפשי לנסות להריח דרך טלסקופ – הגישה שלי לעולם הזה הייתה שגויה מהיסוד. כמו שרוב היוצרים בעולם היצירה הנידון מגיעים מלמטה, מהרחוב, מהמקומות הכי רחוקים – כך גם אני הייתי צריך לעשות. לטפס בסולם שלב שלב, ללמוד את החוקים, להבין את ההשפעות, להקשיב למילים ולא רק לשמוע אותן.
ללא ספק גיליתי עולם רחב ומסקרן, שלא רק יוצר וממציא את עצמו מחדש, אלא גם משפיע על העולמות סביבו. מרגש אותי לגלות עוד ועוד נדבכים ורבדים שיש לעולם המוזיקה השחורה להציע, וכמובן אילו הפתעות נוספות עוד אגלה.
אי שם בשנת 2012, מפיק מוזיקלי מוירג'יניה שבארצות הברית העונה לשם Lakim, הוציא את הEP הראשון שלו. לא רק שאחד משבעת הקטעים במיני אלבום הזה הביא איתו שילוב של באסים עמוקים וסמיכים ומלודיה נעימה, אלא גם יצר סביבו תנועה הולכת וגדלה העונה לשם Future Bounce – כשם הקטע המדובר. למזלו של לאקים הוא נתמך על ידי הלייבל העצמאי Soulection ששם לו למטרה לשדרג ולתת דחיפה ליוצרים עצמאיים בסצנת ההיפ הופ בפרט ובמוזיקה ואמנות בכלל.
לאחר יציאת הEP בעל הצליל המרענן בסצינה, אמנים ומפיקים מוזיקלים נוספים
(אזליה בנקס ו-Kaytranada שעוד נדבר עליהם בהמשך, הם דוגמה בולטת לכך) ניסו ללכת באותו הכיוון, וכך החל לצבור לו הפיוצ׳ר באונס בסיס ותדמית חלוצית. אך הז'אנר לא ממש עשה גלים והמשיך לצוף ברשתות החברתיות כדוגמת סאונדקלאוד ואחיותיה.
ואז הגיע גולדלינק. בתחילת 2014, ראפר עלום שם מוושינגטון DC, שיתף פעולה עם צמד דיג׳יים מדנמרק, העונה לשם Galamitias & Joppe, ויחדיו הם הוציאו את "One Step Back", תחת סולקשן שוב. כשמאזינים לקטע, אי אפשר שלא לשים לב להשפעה הרבה של הפיוצ׳ר באונס של לאקים – מהביטים והבאסים העמוקים עד להפקה המהוקצעת והמלודיה הנעימה. הקטע הזה הוא אבן דרך חשובה בהתפתחות הפיוצ'ר באונס כסגנון – השלד שיצר לאקים קורם עור וגידים והופך לאט לאט לגוף מלא ומפותח.
כנראה שהחבר'ה שם בסולקשן ראו משהו נכון בצליל של גולדלינק, והנה לא עוברים חודשיים והוא מוציא את ה-EP הראשון שלו – The God Complex. המיני אלבום מורכב מעולמות מוזיקליים מגוונים, אך הצליל הייחודי שגולדלינק מנסה לעצב נושא על דגלו באופן מובהק את הפיוצ׳ר באונס. גולדלינק מחבר באופן כל כך טבעי את המילה שלו ואת הביט בעל הסאונד המעט מיושן והמאתגר, ויוצר קטעים מושכים, מרעננים ורקידים מאוד. ב'Fuck Being Polite', הוא אף משתף פעולה עם לאקים והחיבור בין השניים כל כך מדויק ונכון שהקטע מלא בזרימה ואנרגיה מתפוצצת שעושה חשק לזוז.
באלבום המלא שלו, 'And After That We Didn't Talk', שיוצא כשנה לאחר הEP החלוצי, הצליל כבר יותר מיושב ויציב. את הקרדיט אפשר לתת למפיק Louie Lastic, יד ימינו של גולדלינק. הוא הפיק את רוב שירי האלבום והוציא מגולדלינק את הצדדים האמיתיים והאישיים שבו. לאסטיק לוקח את כל מה שהיה בוסרי וניסיוני ב-The God Complex – הביטים העמוקים והחלומיים, המלודיות המרקידות, הקצב המהיר – ומצליח ליצור מהם לא מעט קטעים בעלי אופי להיטי. ב'Spectrum', למרות המרחק בין הסמפול הפשוט של Lastic עם מיסי אליוט לבין הריצה של גולדלינק על המילים, קל מאוד להתמכר לקצב המשתנה שלו, ו-ב'Unique', אנדרסון פאאק מתארח והקצב מעלה הילוך בעזרת גרוב באס Fאנקי ומלא בטעם.
לאחר יציאת הEP בעל הצליל המרענן בסצינה, אמנים ומפיקים מוזיקלים נוספים
(אזליה בנקס ו-Kaytranada שעוד נדבר עליהם בהמשך, הם דוגמה בולטת לכך) ניסו ללכת באותו הכיוון, וכך החל לצבור לו הפיוצ׳ר באונס בסיס ותדמית חלוצית. אך הז'אנר לא ממש עשה גלים והמשיך לצוף ברשתות החברתיות כדוגמת סאונדקלאוד ואחיותיה.
הילדה הכי רעה. את Azealia Banks אתם בטח כבר מכירים. יוצרת עצמאית וחצופה בת 25 מניו-יורק. הופיעה משום מקום עם הלהיט האדיר '212' שהביא אותה לקדמת הבמה. אמנם '212' יצא ב2011, עוד לפני שלאקים תבע את המונח פיוצ׳ר באונס, אך אפשר למצוא בצליל של בנקס את אותם מוטיבים – באסים עמוקים וסמיכים, ריצה מהירה על המילים וקצב שמושפע מאוד מהדאנס. רק שבנקס עושה את זה, איך לא, בדרכה – גדול יותר, עוצמתי יותר ואגרסיבי יותר. אם גולדלינק עוד מהלך לו אי שם בחלומות, בנקס מנחיתה את המוזיקה שלה לקרקע ומכוונת אותה להמונים. '212' הפך כבר להמנון דאנס חורך ועדכני והלהיט 'The Big Big Beat' מסכם בכותרת אחת את מה שמנסה בנקס ליצור – ביט וקצב גדולים מהחיים.
בנקס לא רואה אף אחד ממטר ומשתדלת להיות ההפך מפוליטיקלי קורקט. את אלבום הבכורה שלה 'Broke With Expensive Taste' היא הנחיתה בלי אזהרה מוקדמת לפני שנתיים, ובו שירים מקפיצים ועדכניים ומילים שלא היו מביישות ראפרים קשוחים – השימוש החוזר של המילה cunt בשיר '212', היא רק קצה הקרחון. חוץ מההתנהלות החצופה והישירה מול התקשורת, גם במוזיקה שלה אפשר לשמוע שאין לה מסכות. היא לא מפחדת להשתמש בביטויים בוטים, ודוחפת את האמירה שלה לקצה – היא תגיד מה ואיך שהיא רוצה.
אז כן, גולדלינק הוא המבשר הגדול של הפיוצ׳ר בראונס ואזליה בנקס היא הצינור שלו להמונים – אך ישנם אמנים נוספים המסתובבים סביבו. קחו את קייטרנדה למשל.
המפיק הקנדי, שנמצא כבר הרבה מאוד זמן בסצנה – (כבר ב-2010 הוציא פרויקטים תחת השם Kaytradamus)- נותן גב גדול לפיוצ׳ר באונס. לפני שלושה שבועות בלבד הוא הוציא את האלבום הראשון שלו באורך מלא, 99.9%, והצליל החלומי והסמיך של הפיוצ׳ר באונס נמצא שם מעבר לכל פינה.
באלבום הוא משתף פעולה עם לא מעט אמנים מקשת ההיפ-הופ על גווניה, כמו ויק מנסה, אנדרסון פאאק, וכמובן, גולדלינק; אבל במקום שהם שישפיעו עליו ויגרמו לו ליצור משהו לידיהם הוא לוקח אותם ומשתמש בהם לתועלתו. בקטע 'Glowed Up' עם פאאק, הביט כל כך עמוק וחלקלק שמיד צוללים לסוג של חלום שבאמצעו הוא משנה לחלוטין את אופיו אבל עדיין נשאר חלומי. שיתוף הפעולה שלו עם הטריו הקנדי BADBADNOTGOOD (שמופיעים החודש בארץ), מביא קטע אינסטרומנטלי רפיטטיבי של באס-תופים שלפתע נקטע, ולאט לאט מתרומם ומביא איתו מקצב אחר, שבו הקלידים תופסים את ההובלה והבאס והתופים לוקחים צעד אחורה. הסאונד של Kaytranada הרבה יותר רחב ונוגע בז'אנרים נוספים על ההיפ-הופ, אך יש משהו באלבום הזה שסוגר את כל הפינות בפיוצ׳ר באונס – ההפקה המהודקת והמהוקצעת, גרוב חם ונעים לאוזניים וניחוח טרי טרי.
עתידנו, לאן? אל הפיוצ׳ר באונס צללתי בלי כל ציפייה. דעות קדומות וסטיגמות שהזכרתי קודם היו לי לשיריון. אבל משהו בסאונד החלומי והנקי יצר סדק מאוד גדול בהגנה וחדר פנימה. הבאסים העמוקים והסמיכים היישר מההאוס והדאנס של שנות ה-90, מובילים את המילים האמיתיות של יוצרי הבאונס אל תוך הגוף. לעיתים ההגשה ה"פופית" זרה לי ומרתיעה, אך יש משהו כה מדויק ועם זאת מהוסס בצלילים של הז׳אנר, ממש כמו חלום. חלום בו הכל יכול להתרחש.
אין סקרן ממני לראות ולגלות לאילו מחוזות חדשים נגיע עם הפיוצ׳ר באונס. עם גולדלינק כנושא דגלו ובעזרת מפיקים עלומי שם (ששמם כבר צובר לא מעט הכרה), היוצרים מעטפת עשירה ומהודקת שרלוונטית יותר מתמיד, אין לי ספק שהפיוצ׳ר באונס עוד יגדל ויתפתח. לכו תדעו איזה עתיד הוא טומן בחובו.
השאר תגובה