עושים פה ניסויים: קליפינג מגיעים לישראל

דניאל אלף
הרכב ההיפ הופ המשונה והאקספרימנטלי קליפינג מגיע להופעה חד פעמית בארץ, ודניאל אלף מסביר מדוע ההיפ הופ שלהם שונה מכל היפ הופ אחר.

clipping. היא תוצר של שיתוף פעולה אמנותי בין אמ.סי דויד דיגס והמפיקים ויליאם הוטסון וג'ונתן סנייפס. כאשר פרט לחברותם בלהקה, כל אחד מהם שותף וחבר בפרוייקטים מוזיקליים אחרים המכסים טווח רחב של סגנונות החל מדרון ונויז וכלה באמביינט והיפ-הופ. בקליפינג שלושתם מצאו קרקע פורייה ושיתופית לשלב את תחומי עניינם אלו באלו לכדי משהו שמוגדר להיות "היפ-הופ תעשייתי-ניסיוני". מבחינה לירית הם לגמרי גנגסטה-ראפ. מוזיקלית? ילד אפילפטי הנעול בחברת צ'קלקה בתוך ארון סירים. הם האלטרנטיב של האלטרנטיב הלוס-אנג'לסי.

במידת מה, קליפינג מהווים ממשיכי דרך ופירוש בן ימינו לתנועת מוזיק קונקרט (Musique concrète). תנועת אוונגרד מוזיקלית אשר התפתחה לאחר מלחמת העולם השניה בצרפת ומהווה אחד מבסיסי המוזיקה האלקטרונית כולה. עיקרי דברי התנועה הם ברצון לעשות שימוש בצלילים יומיומיים כבסיס ליצירות מוזיקליות חדשות. בנוסף, משמעות שמם מגיעה מעולם עיבוד האותות – עיוות והגבלת סיגנל מסף מסויים.

מפתיעה העובדה שהם חתומים בלייבל האגדי Sub Pop. סאב פופ הינו לייבל עצמאי שבעיקר מקדם אינדי, אלטרנטיב, ולשעבר גראנג׳. בין הלהקות אשר היו חתומות בלייבל נמנות נירוונה, מאדהאני, סאונדארדן, סוניק יות', מוגוואי. מלבד אלו, האקטים של היפ הופ החתומים בלייבל בודדים, כאשר קליפינג ושבאז פאלסס (Shabazz Palaces – הרכב היפ הופ אקספרימנטלי מבריק גם כן) הינם מייצגי הז׳אנר בלייבל. קליפינג אכן נראים כמו עורב לבן על רקע כל הסיאטל-דיסטורשן וחולצות הפאנל, אך כנראה מוזיקה טובה עולה על הכל.

האינסטרומנטציות באדיבות מכשפי האלקטרוניקה הוטסון וסנייפס מתקבלים מאוד נוקשים, שורטים ובלשון המעטה משונים. עליהם מודבקת ליריקה המקבלת את השראתה מהאלימות והדוניזם של הגנגסטה-ראפ. דוגמה לכך ניתן למצוא בשיר ׳Wriggle׳ מה-LP האחרון שלהם. המנגינה לשיר היא סימפול וסידור מחדש של השיר "Wriggle Like A Fucking Eel" של Whitehouse – להקת נויז/אוונט-גארד בריטית שעיקרה לעשות כואב באוזן. אך תחת טיפולם המסור של קליפינג, נחלץ המתוק מהתועבה.

clipping. – wriggle

ישנו שיר אחר, מאותו אלבום, שהייתי מעוניין להתעמק בו ולעמוד בדיוק על הסיבות המרכזיות שעושות את קליפינג לכזו יישות מוזיקלית מעניינת ואף מסעירה. בעיניי, השיר ׳Get Up׳ מהווה התגלמות היצירתיות ומתיחת המדיום לכדי גבולות שטרם חוויתי כתוצאה מסינגל יחיד. הסימפול סביבו מתגבש השיר הינו של צלצול שעון מעורר – אשר למעשה מהווה את המנגינה היחידה בשיר. כן, אותו צליל מציק אשר מדי יום תולש אותנו מממלכת הפנטזיות ומשליכנו אל תופת המציאות. קליפינג אינם עושים שימוש בצליל בלבד, אלא רותמים את המקצב הטבעי של השעון המעורר כבסיס לוורסים. התוצאה מאוד מינימליסטית – אפילו שילדית. עם התפתחות השיר וגלישתו לפזמון אנו מקבלים הוק מדהים מפי מריאל ג'קודה. תחת קולה והרמוניות של מספר שעונים מעוררים, השיר לפתע מתנתק מגולמיותו וצובר נפח. מעין משב פנורמיות ואפיות כתוצאה משינוי מזערי אך בלתי צפוי בשטף השיר. לחוויה מלאה אמליץ גם לצפות בקליפ ולתת את הדעת עד כמה דויד נייח וכמה מעט תנועה מתרחשת שם.  

כחלק מסיבוב המקדם את אלבומם האחרון "Splendor & Misery" הם יקפצו גם למדינת תל אביב. אנא התלבשו חמים, דילגו מעל שלוליות ברחובות בהם אינכם מרגישים בטוחים, עצמו עיניים וריקדו באמצע ההמון כמו ירקות שורש. בין אם עוררות קוגניטיבית וטיהור, או תחנונים לרחמים על עור התוף – אתם תרגישו משהו. וזה לא קורה כל יום.

12.12 בגאגרין, יהיה אלטרנטיבי, בואו. ביפ בופ ביפ.