סיכום הופעה: רוברט גלאספר בבית האופרה

דור זלוטניק
דור זלוטניק צפה באמן האמריקאי ומאז הוא תחת כישוף.
נכנסתי באיחור אל בית האופרה, מהלילה החורפי של תל אביב. הצלילים העמומים מאחורי הדלתות המכונפות בישרו את תחילת המופע. ברגע שהסדרנית הדליקה את פנס ההכוונה והניחה את ידה על הידית, גל של הבנה הכה בי – אני הולך לראות את רוברט גלאספר בהופעה חיה. האדרנלין נסק.

אם הייתם שואלים אותי לפני קצת יותר מחצי שנה על אחד בשם רוברט גלאספר, ככל הנראה הייתם מבחינים באפס תנועה על הפנים שלי. הבעה סתומה כמו פקק באיילון ותו לא. הרבה השתנה מאז הרגע הראשון שהתוודעתי אל גלאספר. כמו אש בוערת, אוחזת ומהפנטת, כך גם המוזיקה שלו משכה אותי – ואני מתמסר לכל תו. Black Radio הפך אצלי לאחד האלבומים המושמעים ביותר מאז נכנס לחיי, והערכתי האישית אליו רק הולכת וגוברת. הרצון שלו לפרק ולהתיך, למוטט ולהרכיב ז'אנרים וגישות יוצרות אצלי עניין בלתי נגמר.

על הבמה בחור מרשים עם כובע שזור נוצה, נושף דרך סקסופון אל האוויר צלילים מבולבלים שהסתערו על האזניים שלי. מימינו המתופף מחזיק קצב מורכב שמשמיעה ראשונית לא הרגיש מיושב עם הסקסופון התזזיתי. כשהצלחתי לפלס את דרכי בשטף המוזיקה ובשורת הכסאות העמוסה, מצאתי את מושבי והפניתי את מבטי אל הבמה. תשומת לבי נלכדה ברשת הפסנתר משמאל. במבט זריז ראיתי אותו. בשר, דם וכובע גרב – רוברט גלאספר.

גלאספר הגיע לתל אביב במהלך סיבוב הופעות לקידום האלבום האחרון שלו ArtScience, אותו שחרר לפני חודשיים. מלווה בהרכב ה-Experiment – קייסי בנג'מין על הסקסופון ושירה; מארק קולנברג על התופים; ברניס טראוויס על הבס; מייק סוורסון על הגיטרה וכמובן גלאספר על הקלידים. חמישיית נגנים משובחים ו-וירטואוזים יוצאים מן הכלל. ArtScience הוא אלבום בעל אופי שונה מאשר הפרויקטים בסדרת ה-Black Radio. אם באחרון שיתופי פעולה היו החלק הארי, באלבום הנוכחי ההרכב משחק בבית. אין אמנים מתארחים, בנג'מין מבצע את רוב קטעי השירה, וגלאספר עצמו מוביל ב-׳Thinking Bout You׳, בהחלט שינוי בהגשת היצירה של ההרכב. וכך גם בהופעה עצמה. חמשת הנגנים עמדו על במה ריקה למעט כלי הנגינה וההגברה הבודדים. תחושה מינימלית וקטנה – שהוציאה סאונד גדול.

אם לרגע הייתי מתעלם מהתפאורה המינימלית, ומראשי האנשים שישבו בקהל, בקלות יכולתי לדמיין שאני נמצא באולפן הקלטות של ההרכב. טראוויס הבסיסט התיישב על המגבר. גלאספר קם, התרחק, מאזין למתרחש על הבמה וחוזר כדי להוסיף עוד כמה צלילי פסנתר. בנג'מין הלך וחזר תכופות בין שיר לשיר אל מאחורי הקלעים, חוזר עם איזה דרינק. והמוזיקה זורמת לה, ׳You and Me׳ החלומי, ׳Thinkin Bout You׳ בגרסה קצת יותר היפ-הופית, גיטרה מנסרת של סוונסון ב-'Find You'. כימיה נהדרת שיוצרת חומרים בלעדיים לרגע הזה בלבד.

אולם בית האופרה לא עשה צדק עם המוזיקה שהתנגנה בו באותו ערב. אמנם האקוסטיקה מרשימה אך האולם הגדול וחובת הישיבה (הצפופה יש לציין), יצרו תחושה של ריחוק מה מהמופיעים על הבמה. גלאספר עשה כמיטב יכולתו כדי לגשר על הפער ושוחח קצת על הפרויקטים האחרונים שלו; ואיזה ניים דרופינג – To Pimp A Butterfly של קנדריק, Black America Again של קומון, וכמובן כשותף לאלבומו האחרון של חברו הטוב טראס מרטין (אגב, גלאספר הצהיר ששניהם יפיקו את האלבום הבא של הרבי הנקוק – בום!). ללא ספק אחד המפיקים הפעילים והמבוקשים בעולם המוזיקה השחורה כיום והוא מאוד מודע לכך.

ההנאה של גלאספר מהמוסיקה שזרמה מחבריו הוירטואוזים על הבמה הצליחה לעורר בי קנאה. כשאתה מצליח להנות בזמן אמת מהיצירה שלך, מחלקת האמת שלך בעולם – זהו רגע טהור של אושר. הנינוחות וההומור שהפגין על הבמה הוכיחו ללא ספק שמדובר במקצוען אמיתי, כזה שיודע מה הוא שווה.

כשחברי ההרכב הותירו את גלאספר לבדו על הבמה, סימן להם במחוות תיאטרליות והומוריסטיות, בעודם נעלמים אל מאחורי הקלעים, על ה"חשש" להישאר לבד בספוטלייט, ולנגן. אבל כמובן שההצגה הייתה כדי להעצים את קטע הסולו שלו. אינטרפטציה על הקלידים ל-'Everything In Its Right Place' של רדיוהד. את ריף הקלידים העוצמתי של השיר המקורי הוא מרח וערבב ויצק לתבניות שונות ומשונות שרק בזווית מסוימת הצלחתי לזהות היכן חבוי המקור. וכמובן נמסתי מבפנים; לא משנה באיזו תצורה השיר הזה יתנגן, משהו בי יזוז.

המחוות של גלאספר במהלך ההופעה למוזיקה שהשפיעה עליו היו כראייה חותכת להיתוך הסגנונות "השחורים" שבו הוא דוגל – רוק, סול, פ׳אנק, אלטרנטיב, ג׳אז, אר׳נבי וכמובן היפ הופ – כל אלה היו שם בשישי בערב. מתערבבים זה עם זה, רוקדים יחדיו, מפלרטטים ליצירת קשר ולא רק מודפסים בצהוב בוהק על רקע חולצתו השחורה.