גרזן, סמים, ורוקנרול – על פסטיבל גרזן החל השבוע
גרזן רקורדס הוא לייבל שהוקם ע״י הלהקה התל אביבית המוכרת Red Axes וגיא דרייפוס, מנהל ההרכב. ללייבל מטרה ברורה – לקחת את הרוק הישראלי הנושן למחוזות מוזרים ומעניינים של פסיכדליה, אלקטרוניקה ואקספרימנטליזם. עד כה יצאו רק כ- 3 הוצאות תחת הלייבל, כאשר שלושתן בנויות מתקליטי ״12 בלבד, והמכוננת מביניהן היא הוצאתם הראשונה.
ההוצאה הראשונה של הלייבל הינו האי פי המיוחד של רד אקסס, הנקרא אחוזת בית. בהוצאה זו, הלהקה אירחה מוזיקאים עצמאים הנמצאים כרגע בשיא פעילותם, כגון רייסקינדר, המסך הלבן (אשר יופיעו בפסטיבל) ועוד. האי פי מאופיין כאלבום רוק ישראלי מהניינטיז שעובר שדרוג להיותו אינדי בועט עם נגיעות סרף רוק ומקצבים אתניים. הוא מתחיל מניו ווייב מזוקק (כמו השיר הראשון באירוחו של סולן המפשעות, אילון קורח, שגם הם ישתתפו בפסטיבל), ומסתיים בשיר מסע אפי ממערבון ספגטי (׳ביצים כחולות׳ באירוחו של אוריה קלפטר, הבן של יצחק ודיג׳יי שיופיע בפסטיבל).
ההוצאה השנייה הינה אי.פי. רמיקסים של רד אקסס ללהקת הניו ווייב המחתרתית משנות ה-80, סיאם. האי פי לוקח את האופל הרטרואי של סיאם ומנתבו למקצבי דאנס משונים, מה שיוצר מעין מאניה-דיפרסיה בכל שיר ושיר. ההוצאה השלישית הינה של האומן היהודי ברזילאי Abrão – גם הוא יופיע בפסטיבל. בתור אומן ותיק אשר יצא להופעות בכל רחבי העולם, אבראו הביא איתו גישה נעימה ומפתה לאוזן המשתלבת יפהפה עם ההפקות הפסטורליות של הרד אקסס.
פסטיבל גרזן יתרחש ביום שישי הקרוב בחאן נחל הערבה. לעומת המון פסטיבלים עצמאיים שמתרחשים לאחרונה בארץ, הייחוד הגדול שפסטיבל גרזן מציע הוא האינטימיות לצד הליינאפ הבועט. מדובר בפסטיבל של עד 500 אנשים, כאשר האלמנטים המובילים את הפסטיבל הם האחווה והחברות. אך בראש ובראשונה, הפסטיבל הוקם למטרה אחת – 24 שעות של רוק נ׳ רול.
מלבד חברי הלייבל (רד אקסס ואבראו), יופיעו עוד אומני מפתח בסצינה המתפתחת של האינדי הישראלי. אלו הן ההופעות שלא תוכלו לפספס:
נתחיל מרייסקינדר. רייסקינדר מוכר בתור אחד מאומני האלקטרוניקה האקספרימנטלית הבולטים ביותר כיום. הכישרון הגדול ביותר שלו הוא לקחת סאונדים משונים וביזאריים ולעוות אותם לגמרי דרך הסאמפלר שלו, שעליהם הוא רוכב במסתוריות מגניבה. הצלילים שיוצאים מהסאמפלר שלו הם אפלוליים וחותכים, ובדרך כלל ישנם בין 4-5 אלמנטים שבונים את השיר במקצבי היפ הופ שבורים באופן לא שגרתי.
מלבד היותו ווקאליסט ופרפורמר בחסד, שלא תטעו – רייסקינדר גם ראפר מצוין, ולאחרונה שיחרר שיר חדש שלו בהופעות לייב שבהן הוא יושב על ביט ברמה אחרת לגמרי. צריך לחכות ולראות מתי ירים את הכפפה ופשוט ישחרר את אלבום הראפ הראשון שלו.
רייסקינגר – לוקסוס
המפשעות היא להקת סרף / הארד רוק ישראלית, שידועים בהופעותיהם המתפוצצות. אני אישית הכרתי אותם דרך הופעה ספונטנית על גג בשכונת שפירא בדרום ת״א, שם הם עשו נויז רוק מסיבי כך שלמשטרה לא לקח הרבה זמן להגיע ולפוצץ את העניין. מלבד סאונד הגולשים שלהם, ניתן לשמוע חיבור עמוק למוזיקה הפשוטה והשורשית של אמריקה (׳ריטלין בלוז׳ מאלבומם, לדוגמא), רק שהוא נלקח למחוזות סטלניים וקופצניים.
המפשעות – צרה צרורה
חסן היא להקה מוכרת בקרב חובבי הסטונר רוק והפאנק. הם מגיעים מ- Chompi Records, לייבל ישראלי הנושא את בשורת הסרף והקצב הישראלי, עם להקות כמו האוריונס ו- P.R. Surfers. חסן, לעומתם, יותר עצבניים, ויותר פשוטים. האסתטיקה שלהם מתבססת על מוזיקה מהירה עם קצב אחיד, שמונע על אנרגיות מרושעות של זימה ואימה. מלבד העובדה שהם עושים טורים ברחבי אירופה, הופעה של חסן היא לא הופעה של חסן אם אין לפחות פוגו אחד במהלכה.
Häxxan – Gotcha On My Back
את המסך הלבן אני לא חושב שצריך להציג יותר מדי. אחרי הופעות מפוצצות סמים, רוק נ׳ רול וזיוני גרופיות, שעלת נפוצה עשו גלגול מחדש לכדי להיות המסך הלבן. אם קודם פאנק וגות רוק היו היסודות המובילים עבורם כלהקה, כיום הם מריצים את אסתטיקת הניו ווייב החללית. מבחינתם, הם לוקחים את המסורת שייסדו "הקליק" וכל שאר להקות הניו ווייב הישראליות בשנות ה-80, ועושים להם מיתוג מחדש עם פיוטוריזם סקסי. כאשר כולם לבושים לבן, והם בנויים מטריו עוצמתי של סולן-גיטריסט-מתופף (ולעיתים גם קלידים), המסך הלבן מצליחים לשמר את הרוח האפלה-מזמינה של תל אביב של פעם.
המסך הלבן – פנאטים
כמובן גם שיש את הילה רוח היפהפייה. הילה רוח היא סינגר/סונגרייטרית מוכשרת להחריד אשר מתבססת על אינטימיות נוגה ובין-אישית בינה לבין המאזין. לצד פריטות גיטרה עדינות ומקצבי תופים מתגלגלים, הילה רוח משקיעה בפרטיה הקטנים של יצירותיה עם גליצ׳ים אלקטרוניים חמודים ושינויי מנעדים בפרטים הקטנים.
בנוסף, היא משוררת שקשה לא להישבות בקסמה. ״נשב ביחד דיכאון״ היא אומרת ב-׳תכפ בת 30׳ מאלבומה רופאה במערב, והכמיהה עזה לחוות עימה את הסיטואציה שהיא מתארת. כשהיא שרה ״אני מחכה לך / שתגיע במקרה / שתיפול בטעות / שנפגש ברחוב אלנבי״, אני מרגיש דחף לרוץ ולחכות אי שם באלנבי, בתקווה להיתקל בה.
הילה רוח – תכפ בת 30
בפסטיבל גרזן יכול להוות פוטנציאל ענק לפסטיבל שמחזיר עטרה ליושנה עם ליינאפ אקלקטי וסביבה תומכת ומבודדת. בסופו של דבר, המטרה בפסטיבלים (וברוק נ׳ רול, אם כבר מדברים), היא להיאבד ולגלות מישורים חדשים שבהם מגלים שאפשר לדרוך. הנ״ל יכול להתבצע רק כאשר הסביבה נותנת את הגיבוי והאפשרות לכך. ביום שישי אנו נוכל להיכנס לתוך המערבולת היפה ביותר שאדם יכול להיכנס אליה, כשמלבד חברינו, כל שנישאר עימו זה הצלילים וההרגשה.
השאר תגובה