כדאי שהילד יידע: סקפטה, מלך הגריים
גריים (Grime), הז'אנר שנחשב למקבילה הבריטית להיפ-הופ, צובר תאוצה בשנים האחרונות. הז׳אנר מתאפיין בסאונד מלוכלך שמגיע משכונות המצוקה בלונדון, ומהווה תשובה תרבותית ואף פוליטית לדינמיקה הבעייתית בין האפריקאים ללבנים שבממלכה המאוחדת. הז׳אנר לוקח השראה מסגנונות שונים של מוזיקה אלקטרונית בריטית (UK Garage, 2-Step, Jungle) ומהווה תרבות נגדית ייחודית שעתידה להשתלט על המיינסטרים הבריטי – ואף העולמי.
הפעם האחרונה שגריים היה רלוונטי כמו ב-2016 היה לפני 13 שנים כשדיזי ראסקאל (Dizzie Rascal) זכה בפרס מרקורי ב-2003 ונהיה כוכב הראפ הראשון של בריטניה. דיזי אומנם טוען שהוא אף פעם לא הוציא אלבום גריים, אך לאחר הזכייה שלו בפרס מרקורי ראו בו כממציא הגריים ומיד ניתן לו התואר ה״נסיך של הגריים״.
בחודש אוגוסט, סקפטה (Skepta) חזר על ההישגים של דיזי ראסקל וזכה בפרס המרקורי למרות יריביו המוכשרים שהתמודדו על הפרס. פרסי המרקורי הם פרסי המוזיקה הבריטית, וכל שנה זוכה אלבום אחד בתואר ׳אלבום השנה׳ מתוך 12 מועמדים. פרסי המרקורי שואפים לתפוס תמונת מצב של השנה החולפת במוזיקה ולעורר עליה שיח ודיון. תוצר הלוואי הרצוי של הפרס הוא להנגיש סגנונות שונים של מוזיקה לקהל הרחב וכמובן לתת תמריץ מכירות לאמנים בריטים בכדי לתמוך בעשייה המקומית.
סקפטה זוכה בפרס המרקיורי
ההנחה הרווחת הייתה שדיוויד בואי המנוח יזכה, כמחווה לזמר האגדי שנפטר בתחילת השנה. רדיוהד התמודדו גם הם על הפרס עם אלבומם המצוין ועטור השבחים A Moon Shaped Pool, אבל גם להם זה לא היה מספיק בשביל להתגבר על הקאמבק שהגריים עשה בשנתיים האחרונות. ג׳רביס קוקר, סולן להקת הבריטפופ Pulp, ומגיש פרס אלבום השנה אף אמר שההחלטה נעשתה ״בשם״ דיוויד בואי.
בשנים האחרונות פרסי המרקורי נמצאים במעין משבר. הקהל הבריטי תוהה אם הוא בכלל רלוונטי או בעל משמעות כלשהי והספקות האלו מתעוררים על פני השטח: האולמות אשר מארחים את הטקס נהיים קטנים יותר ומספרי הצפיות ירדו ל-189,000 צופים שנה קודמת, מספר די נמוך. פעם טקסי המרקורי היו מקור לשערוריות וסקנדלים, כמו הגורילאז שדחו את מועמדותם, או רדיוהד שלא זכו אי פעם למרות שהם הלהקה הכי מועמדת לזכייה אי פעם. היום הם… די משעממים. תרבות המוזיקה הבריטית נמצאת במצב די מוזר כרגע. מועדון ה-Fabric (המועדון הכי מפורסם באנגליה למוזיקה אלקטרונית-לונדונית וסימן היכר בקרב בלייני לונדון) בהליכים משפטיים לקראת סגירה; יש עלייה של גזענות בחיי הלילה הלונדונים; ומוזיקת הפופ הבריטית נהיית שמרנית ומשעממת, בדיוק כמו טקסי המרקורי עצמם.
תנועת הגריים נהיית מזוהה יותר ויותר עם הסצנה המחתרתית השחורה באנגליה. השיר של סקפטה ׳Shutdown׳ נהיה להאשטאג בקבוצת Black Lives Matter, רק שלעומת השלוחה האמריקאית (שאותה קנדריק לאמאר מוביל בגבורה), סקפטה אחראי לאחת שנמצאת בממלכה המאוחדת, ואף עזר להקים הפגנה למען מטרתה. אפשר להגיד שגריים מתחרה במיינסטריים הבריטי: ראפרים שחורים המדברים על שכונות העוני בלונדון מהווים כרגע תחרות לכוכבי הפופ הלבנים עם שירים שנכתבו להם בקפידה ועוצבו להיות כמה שפחות פוגענים ונוחים. לייבלים עצמאיים עומדים על שלהם נגד חברות המוזיקה הענקיות והמאבק הנצחי בין מיינסטרים לאנדרגראונד נהיה אינטנסיבי מתמיד.
Skepta – Shutdown
הלייבל הכי מזוהה עם גריים בעולם הוא Boy Better Know, אשר הוקם על ידי האחים אדנוגה, הלוא הם סקפטה וג׳יימי (JME). הם דחפו את הז’אנר והצליחו להביא אותו לטירוף שהוא היום, ממוזיקה שניגנו רק באירועים מחתרתיים לשירים קליטים שמשמיעים ברדיו. ההפתעה של השנה הייתה שדרייק(!) ״נחתם״ בלייבל הלונדוני (ואף עשה קעקוע של BBK). אך זהו בעצם מהלך סימבולי, ״co-sign״ אם תרצו, שבו דרייק נותן תו האיכות שלו ללייבל ויוצר באזז ויחסי ציבור לסצנה.
דרייק מפלרטט עם הז’אנר מאז 2012 ונצפה מסתובב עם חברי BBK מאחורי הקלעים. הוא גם לוקח השראה לשירים שלו ואף ממש שואל ליריקה משירים של סקפטה לשירים שלו (‘That’s Not Me’). כמו כן הפתיע השנה את הקהל כשצץ עם סקפטה בגיג של section boyz בלונדון והעיף את הקהל ההמום עם הלהיט ׳Jumpman׳.
ב-6 למאי סקפטה הלונדוני שיחרר את האלבום הרביעי שלו, Konnichiwa, אשר בדומה לאלבום הבכורה של חלוץ הז׳אנר דיזי ראסקאל, כתב והפיק בעצמו. העבודה הקשה של סקפטה סוף סוף משתלמת: אחרי שנים בתחום המוזיקה כשהוא מייצג את הגטו של מזרח לונדון, הוא זכה בתגמול ההולם מכל עם אחד הפרסים הכי חשובים במוזיקה הבריטית. אם מסתכלים על ההיסטוריה של זוכי מרקורי אפשר לראות העדפה ברורה לאמנים פורצי דרך ששינו את חוקי המשחק בזירה המוזיקלית כמו פריימל סקרים, ג׳יימס בלייק או ארקטיק מאנקיז, וחוסר העדפה לאמנים פופולריים יותר כמו אדל ואפילו דיוויד בואי הגדול אשר היה מועמד כבר שלוש פעמים ולא זכה פעם אחת. פרסי מרקורי מתגמלים אמנים שמצליחים לאתגר את המדיום שהם נמצאים בו, כמו למשל תחיית האינדי הבריטי בתחילת-אמצע שנות ה-2000, או המוזיקה האלקטרונית עם השפעות הR&B אשר סללה את דרכה בתחילת 2010; ועכשיו, הרנסאנס של הגריים. אז אם מתסכלים על התמונה הגדולה הקהל הבריטי לא צריך להיות מופתע בכלל מהזכייה של סקפטה בפרסי המרקורי – להיפך, הוא צריך לשאול מה משמעות הפרס בכלל. אין זה פרס האלבום הכי טוב של השנה, אלא האלבום המשמעותי ביותר למוזיקה הבריטית השנה.
לגריים, Boy Better Know, וסקפטה ספציפית ממתינה עדיין תחרות קשה מצד הראפ מארצות הברית ומהמיינסטרים הבריטי, אבל עם התנופה שהם מקבלים כרגע אני כלל לא אהיה מופתע אם ראפרים בריטים יופיעו יותר ויותר ב-Top 40 ובשאר מצעדי השירים בעולם. גריים כבר לא מזוהה כמוזיקה נישתית, והוא הצליח להתעלות על הסטיגמות שהיו מזוהות איתו לאורך השנים. עם עזרה מאמנים משפיעים אשר משקיעים במגמה העולה, לאמני הגריים יש פלטפורמה להגיע אל הפסגה יחד עם כל הגדולים.
השאר תגובה